יכול להיות שהנושא של הפרעת האכילה שלי מכניס את המטפלת למצוקה לא מודעת וגורמת לכך שבאופן לא מודע היא לא מסוגלת לטפל בי כראוי? משהו בה מאשים אותי כל הזמן. מפרש אותי לא נכון - לכיוון שלילי. אני מרגישה שהיא קצרת רוח איתי. שהיא לא איתי בחוויות שמה שאני רק רוצה זה שהיא תבין אותי / את המצוקות שלי וזה לא קורה כבר תקופה. אני חסרת אונים. מדרדרת בהכל - עוזבת תעבודה כבר הודעתי רשמית על התפטרות . לא מצליחה לתפקד. תחושה שהכל סוגר עלי שאני במצוקההההההה ואף אחד לא מבין את עוצמתה. אני מאבדת אחיזה. היום בפגישה המטפלת שלי הוציאה מהפה את המילה פרידה ככה משום מקום אמרה שהיא לא יודעת אם אנחנו בתהליך הזה או לא - זה תלוי אם התור שנקבע לדיאטנית יתקיים ולא יתבטל. אני השתתקתי. התבלבלתי. סתמתי. 45 דקות של שקט מוחלט והיא מולי שותקת גם ואני רוצה לצרוחחחחח לה שתעזור לי. אני מבולבלת מאוד. אני לא מצליחה לחשוב כלוםםם והיא כאילו במלחמת שתיקה מולי לא מוציאה הגה מהפה במשך 40 דקות. אני הרגשתי נורא עד שקמתי לפני זמן הסיום ואמרתי שאני רוצה לצאת ויצאתי אני לא מבינה כלום ממה שקורה לי בטיפול. לא מבינה כלום ממה שהיא בוחרת לעשות / לומר. אני מבולבלת ברמות קשות. מרגישה שהיא ההוכחה לכך שאין לי זכות קיום בעולם שאי אפשר לטפל בי אי אפשר להכיל אותי אין סיכוי להבין אותי. אני רועדתתתת ממנה והיא מסוגלת לפרש אותי כמתנצחת וכד'. אני מפחדתתת ממנה ממש לא מצליחה לשתף אותה. התחושה שהיא מבקרת אותי כל הזמן. שאני לא יכולה באמת להיות אני. כמה שהיא אומרת שזה המקום שלי והטיפול שלי והיא רוצה שאני אתבטא / אביא את עצמי, בפועל כשזה קורה- כשאני קצת מתבטאה אני מותקפת מצידה
אני לא יודעת מה לעשות
היא מפתיעה אותי בלי סוף - הפתעות לרעה
היא לא צפויה אני אבודההההה