שלום וברכה
אני בת 32, בתקופת שידוכים די מאוחרת.
כל פעם כשיוצאת לפגישה, אמא שואלת לאן את הולכת? וכשחוזרת איפה היית והיא ואבא מסתכלים עלי כשמתארגנת לקראת הפגישה וזה מביך אותי נורא ואז גם לא מתארגנת כראוי מבחינת החיצוניות. ולכן באופן כללי אין חשק ומוטיבציה להיפגש. אינני מעוניינת לומר להם כשאני יוצאת לפגישה, זה משהו אישי שאני רוצה לשמור לעצמי עד שיש משהו שרציני. אשמח אם תוכלו לייעץ מה לעשות. אולי זאת התנהגות לא נורמלית ומוזרה? קשה לי נורא בבית ועצוב לי נורא ומאוד רוצה כבר להתחתן. תודה
שלום אביה.
נשמע מדברייך שאת מתמודדת גם עם קושי מול ההורים סביב נושאים של עצמאות ופרטיות, וגם סביב תחושות של בדידות, עצב ויצירת קשר זוגי. לאור האמור, אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוג.ית אשר יוכלו לעזור לך להבין טוב יותר את מקור הקשיים, ולהתמודד איתם באופן שיביא לשינוי והתקדמות בכל אחד מהתחומים.
ביניים, כדאי ליזום עם ההורים שיחה גלויה וישירה ולשתף אותם ברצונך ביותר פרטיות בכל הקשור לדייטים.
ליטל
