הי אני בת ואני מתמודדת עם הפרעות אכילה מגיל 17 אובחנתי בהתחלה כאנורקסית , לאחר שנה בולמית , ועכשיו אני עם BED .אני הייתי בחוסר תפקוד נפשי ופיזי מוחלט , התחלתי לצאת מזה באמצעות אימוני כושר שהפכו את הסדר יום שלי (שלא היה קיים) לסדר יטם כם שעה אחת של כושר שאני מתחייבת מול עצמי לעמוד בה . בחלק משגרת האימונים היו גם אימוני קיקבוקס , שאליהם התחברתי מאוד .
אחרי שנה החלטתי לפתח את זה ולהגיע למכון שמתמקצע באגרוף תאילנדי , אני משלבת עם האימונים גם עבןדה והשחרור הנפשי הזה באגרוף עושה לי טוב , הסביבה שלי טוענת שכדאי לי לשקול את זה שוב כי לפעמים אני מגיעה עם פציעות יבשות , אני אדם מאוד רגיש ולוקחת המון ללב , את האמת אני לא יכולה לראות את עצמי בלי האגרוף , אין לי חברים כבר שנים וזה מספיק בשביל למלא חלק מהחלל הריק הזה , כששואלים אותי מה אני עושה היום אני תמיד אומרת שאני מתאמנת ועובדת , כלומר זה חלק נכבד מהחיים שלי
אני ציינתי את זה שאני עם הפרעות אכילה כי לחלק מהסביבה שלי היה נראה שאני מפצה על אוכל בעזרת הספורט , זה תורם אבל זאת תא המטרה שלי , באיגרוף אני מרגישה שהאנדרנלין שלי עולה , שאני עובדת על הנפש שלי , על חלקים שאני צריכה לשפר בה , על רוח קרבב , זה מביא לי הסתכלות אחרת על החיים , ובאופן כללי אני מרגישה בריאה , פשוט כמו שאמרתי , אני לוקחת מאןד ללב , אני מודעת לזה שאני אדם רגיש מאוד ולכן קשה לי שהסביבה לא מתלהבת , זה מןריד לי ממש את הביטחון