היי.
משתף במקרה אישי שלא יודע איך ולמי מתאים לי לפנות. הפירוט אולי יישמע קצת מצחיק/מוזר לחלקכם אבל אני מובך מספיק מהנושא ככה שלא זו מטרת הפוסט הזה.
בכיתה א׳ ביקשתי לצאת לשירותים להתפנות והמורה התעלמה ואמרה לא עכשיו מספר פעמים עד שפשוט עשיתי בתחתונים. העברתי ככה את השעה שנותרה והלכתי הביתה וסיפרתי לאמא שלי, שטיפלה בנושא מול המורה ושם נגמר האירוע. העניין הוא שבמודע או שלא, מאז, כל פעם שיש לי משהו שמעורר בי רגשות של לחץ/דריכות וכו׳ (למשל ראיונות עבודה, אירועים..) אני נכנס לאמוק וסטרס שמאוד דומה או שבאמת כזה - להתקף חרדה, פשוט לא יכול לראות או לשמוע אף אחד וכל מה שאני חושב עליו זה איך כמה שיותר מהר אני טס לשירותים. זה הרבה יותר עמוק ממה שאני מתאר כאן וזה הלך והחמיר עם הזמן, לפעמים מתכונן מראש וקם מוקדם כדי להקדים תרופה למכה ולהיכנס לשירותים בצורה יזומה ועדיין בגלל שפסיכולוגית הראש שלי בורח למחשבה על מה יקרה אם אצטרך לשירותים? ברמה שאני יכול לעמוד בפקק ומהלחץ שאין לי אופציה לגשת לשירותים (אפילו שאין לי בכלל!!) אני נכנס להתקף הזה שהופך לי את הבטן וגורם לי לזיעה ותחושה שאני עומד להתפוצץ.
אני חסר אונים כבר עם הסיפור הזה ולא יודע מה יכול לעשות או למי לפנות כדי לעבוד עם עצמי על זה, איבחנתי את זה יחד עם הרופאה כהתקף חרדה וקיבלתי כדורים שיכולים לעזור ברגע שזה קורה ולא מבעוד מועד (כי לא כל פעם אני יכול לצפות את זה קדימה כמו למשל הפקק.. אירוע יותר קל לדוגמא) ואז גם יש לי שתי אופציות: או לקחת אחד שבדרך כלל לא מועיל לי, או לקחת שניים, ואז זה פשוט מנתק אותי מכל סיטואציה אני לא תגובתי לכלום וזה קיצוני לצד השני.
מה עושים?