שלום וברכה.
אני עובד הרבה שנים , בתחום השיקום , עם חולי סכיזופרניה קשים במיוחד (קהילה תומכת) , וכרגע לאחר החלטה של אנשי המקצוע שם , אני עורך שיחות פרטניות , עם הדיירים , על סמך הידע השלי , בתחום , וההכשרות שעברתי ושמעתי בנושא העבודה , אבל עדיין אני לא בעל הכשרה פורמלית בתחום , אבל כן , קיימים עוס"ים קליינים , וגם פסיכולוג קליני , במסגרת , וכן רופא פסיכאטרית , שאני יכול להתייעץ איתם , בכל נושא ועניין , ולקבל הדרכה בשעת הצורך , אז השאלה , שאני רוצה לעלות היא כזו , האם מבחינה אתית , ומקצויית , זה נכון לטפל באנשים , (זה במובן מסויים טיפול , כי אנחנו עובדים יחד , על הרבה דברים , פרטניים שקורים אצלו , כמו ניהול מחלה , מחשבות , תחושות , ורגשות , וכו') , בלי הכשרה מקצועית , פורמלית , או שזה בסדר , כל עוד אני עובד , תחת הדרכה של אנשי מקצוע , מוסמכים , ומועלים בתחומם?
שלום דניאל.
מרשים וחשוב שאתה תוהה ושואל לגבי האתיקה של ההתערבויות טיפוליות שלך. אתה נוגע בתחום אפור: על פניו, מאחר ואתה לא עוסק בפסיכותרפיה ואינך מציג את עצמך כמציע טיפול נפשי, אין פגם בהתנהלותך. לצד זאת, יתכן והשאלה שאתה מעלה נוגעת לתחושה שהשיח שאתה יוצר עם החולים הוא עמוק ויורד לרבדים אשר לא תמיד ברור לך האם אתה מנהל אותך באופן מקצועי דיו. על כן, אני חושבת שכדאי להעלות שוב את הסוגיה בפני הצוות הטיפולי ולחדד יחד איתם את הגבולות וההבדלים בין טיפול לבין סוג השיח שאתה מציע. כמו כן, מעבר לסוגיה האתית כדאי לבדוק בינך לבין עצמך האם יכול להיות שהתפקיד החדש גם מעמיס ומקשה עליך, ואולי אתה זקוק להדרכה וליווי אינטנסיביים יותר.
ליטל
.jpg)
