אני האחות הבכורה יש מתחתיי כמות נכבדת של אחיות. תמיד הבית שלי היה כל עולמי והמקום הכי כייף ובטוח בעולם. אני הבכורה ותמיד כיבדו אותי ואת אחותי הצמודה אליי, יש ביננו לילד האחיות פער גילאים של כמה שנים ואז רצף בן כולן, לפני שש שנים שהייתי בת 22
אחותי בת 14 התחילה להתנהג בצורה איומה כלפיי משהו שלא הכרתי קודם. הייתי שומרת עליהם המון והיא פשוט שמה פס דיברה בצורה בוטה ומזלזלת והיתה מבקשת מהקטנים יותר שיכבדו אותה ויקשיבו לה .. אחותי הצמודה אליי בדיוק עזבה את הבית כי היא התחתנה ואני נשארתי במקום שפתאום השתנה 180 מעלות.. לקחתי את הדבר הזה מאוד קשה. ניסיתי בהתחלה לחבק ולאהוב וזה לא עזר ואז היו המון מריבות ותקופה של שנתיים וחצי איומות בתוך הבית של במקום שלי התערער בו
ואז החלטתי לעזוב את הבית ומאז קשה לי לחזור..
אני חוזרת לבקר לעיתים רחוקות מאוד לשעות בודדות
וקשה לי לראות את האחות הזאת
ועוד יותר קשה לי לראות אותה מתפקדת בבית האחות הגדולה ואת הקטנים מכבדים אותה מאוד
בזמן שהיא גרמה לי לככ הרבה רע.
בחתונה שלי לפני כמה חודשים היא פשוט ישבה בצד
גרמה לעוד כמה אחיות לשבת לידה ואז לדובדבן שבקצפת שעליתי לסוויטה שלי היא היתה שם ושמעתי אותה אומרת לאמא שלי מתי חוזרים ?? בנודניקיות… ואמרתי לה אמא תחזור שהאירוע שלי יסתיים .. היא ענתה בקללןת וצרחות יאלה כבר שיגמר החרא הזה..
ואני מאז ממש רותחת עליה
וגם על האחיות הקטנות שלי ששתקו במקום להעמיד אותה במקום ,.. (חייבת להדגיש שהאחיות הקטנות שלי אוהבות אותי מאוד ואני אותן והן באמת ילדות טובות)

השאלה שלי למה זה לא משחרר ממני למה אני ככ אובססיבית לזה ? ולמה זה מערער אותי ככה והיא גורמת לי לא להגיע הביתה.. אני עושה חגים לבד לבד העיקר לא להיות בבית שהיא שם ..
היא כמובן לא סופרת אותי וממש לא אכפת לה אם אני שם או לא