שלום,
בת 34 רווקה, גרה בשכירות ללא זוגיות.
סיימתי לפני כחודשיים טיפול פסיכולוגי שארך כ9 שנים רצופות. (טופלתי אצל פסיכולוג שיקומי, נוירופסיכולוג).
התחלתי את הטיפול בגלל כאב כרוני ופשוט נתקעתי...
אני סובלת מדיכאון ומחרדות, לא מסוגלת להיות לבד בחוץ .. יציאה קצרה אפילו למכולת כרוכה בהתלבטות ובקושי רב,
במהלך הטיפול עבדנו מלא על נושא החשיפות. בגלל הקושי הרב להיחשף סיכמנו שאשלח לו הודעה בכל פעם שיוצאת וכשחוזרת. לרוב לא הייתי מסוגלת להיחשף יותר מ20 דקות. מאוד קשה לי לעודד ולהחמיא לעצמי, גם כשהצלחתי יותר לא ראיתי את זה כעליית מדרגה להצלחה.
מאוד קשה לי להגיד לעצמי כל הכבוד, אין בי טיפת חמלה, אני מאוד כועסת ומיואשת מעצמי.
במהלך כל הטיפול היו תקופות יותר טובות ופחות. בשנתיים האחרונות המצב שלי רק הלך והחמיא. אני בדיכאון ובחרדות,
אני בוכה הרבה, לרוב יוצאת רק לעבודה ומיד חוזרת הביתה (כי לא מסוגלת ללכת לבד.. גם הליכה של 3 דקות למכולת כרוכה בקושי ובהתלבטות רבה)..
נושא הסיום עלה מספר רב של פעמים במהלך השנים, תמיד אני זאת שלא הייתי מוכנה לסיים. עד עכשיו, ממש הרגשתי שהפסיכולוג ממש הציב לי עובדה שככה אי אפשר להמשיך יותר, הוא לא מצליח לעזור לי ושאם כל הקושי הוא חושב שעלינו לסיים.
הוא נתן לי המלצות לפסיכולוגיות.. והוסיף שבמהלך כל השנים אף פעם לא באמת הייתי חופשיה איתו.. וזו גם הסיבה שאף פעם לא בכיתי בטיפול ...

עברו חודשיים מאז הסיום, מאוד קשה לי, אני מרכישה מאוד בודדה ולבד, רוב הזמן עובר בבית עבודה בחת עבודה, אני בוכה מלא למרות שאני נוטלת נורטילין...(לאחרונה גם קנאביס בגלל הכאב כרוני).
אני מאוד סגורה ולכן גם אף אחד כמעט לא יודע מה עובר עליי, ניסיתי לשתף את המשפחה אבל תמיד קיבלתי מענה של "תפסיקי להתנהג כמו ילדה, פשוט תקומי ותלכי ותתמודדי עם הקושי"... כמובן שזו אחת הסיבות שאני כל כך מלאה בכעס ובביקורתיות כלפי עצמי...

אני מאוד מתקשה למצוא טיפול חלופי.. איך יודעים לאיזה סוג טיפול לפנות?
הפסיכולוג נתן לי כמה המלצות וביקש שאעדכן אותו במידה ולא מסתדר.. הרוב לא הסתדר
.. אני מצד אחד חושבת שצריכה קואצ'ינג ומצד שני טיפול דינמי ...
כמובן שאני גם מפחדת שוב להיתקע בטיפול כי הכי נוח להתרגל למקום הידוע והמוכר...