בני הכיר בחורה בת 17.5 הוא בן 19 זו מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלו,
הם בזוגיות חצי שנה לאחר שהוא לא הסכים להיכנס אתה לזוגיות בטענה שהיא לא הטעם שלו, הבעיה היא שהיא משפיעה עליו ביחסים ביננו ובינו לבין אחיותיו, כל הזמן יש ביננו ויכוחים כמו על שעת החזרה בלילה(עד 5:00 לפנות בוקר)כשבעצם רוב שעות היום הוא אצלה בבית.
אני מאוד כועסת עליה ולא עונה לה להודעות....
הייתי באיזשהו מתחם בקניות היא עובדת שם (לא ידעתי שהיא במשמרת)
היא כנראה ראתה אותי מתוך החנות שעבדה בה, מיד התקשרה לבני והתלוננה למה אימא שלך לא מגיעה אליי להגיד לי שלום, היא שונאת אותי, ואני הייתי עסוקה בסגירת עסקה מאוד חשובה עם אדם מכובד. הבן מאוד כעס וביקש שאשלח לה הודעה (כמובן משהו שלא עשיתי).
כשהייתה עכשיו מלחמה (אנו גרים בעוטף) היא סיימה לעבוד ב-11:30 בלילה ודרשה שיגיע אליה ברגל (מרחק 20 דקות)
אני התנגדתי נחרצות והבן כעס מאוד, הוא ניסה מספר פעמים לשכנע אותי לצאת בשעתיים שאחרי(למרות שהיו כל אחר הצהריים יחד)
כשאני משוחחת עם הבן היא מתערבת ואומרת אני אני ידאג לזה...הוא לא מבין...אני יותר בוגרת...אני ישכנע אותו...הוא ילדותי...
הוא משתמש גם במילים שלא השתמש בעבר כמו סכסכניות, רכלניות
ניהלתי אתה שיח בעבר מספר פעמים היא אמרה שזה לא יחזור על עצמו,
אני מרגישה שיש לה השפעה רעה עליו ואני ממש מעוניינת שהוא ייפרד ממנה
קשה לו מאוד מהמחשבה שיצטרכו לסיים את הקשר.
מה עושים?איך ממשיכים מכאן?
שלום לך.
התמודדות עם התבגרותם של ילדים היא משימה לא קלה, אשר מהווה אתגר להורה שאמור, מצד אחד, לכבד את רצונו והחלטותיו של הבן הבוגר ומצד שני- להמשיך להיות דמות מכוונת ותומכת. נשמע מדברייך שהמאבק על בחירת בת הזוג נובע מקושי זה בינך לבין בנך, ושטרם מצאתם את האיזון המדויק. לאור זאת, אני חושבת שכשלב ראשון כדאי להרפות מנושא הבחירה הזוגית. ככל שתלחצי יותר בנושא, סביר שבנך יידבק בעמדתו כדי לשמור על הזוגיות שלו ועל תחושת העצמאות והבגרות. זה לא קל, אבל בטווח הרחוק סביר שישתלם. במקביל, מציעה לפנות לייעוץ אצל מטפל.ת משפחתי.ת אשר ינחה אותך בהתמודדויות הלא פשוטות הנלוות לא פעם לקשר עם ילדים בוגרים.
ליטל
