שלום, אני בת 40, נשואה באושר + 2 ילדים ויש לי דפוס התנהגותי שמלווה אותי כבר שנים - מייחסת חשיבות רבה למה שהסביבה חושבת עליי, ומרחיקה לכת כשהביטחון העצמי שלי ירוד במיוחד, מנסה למשוך את תשומת ליבם של גברים על מנת לקבל מחמאה שמרוממת את מצב רוחי בצורה שאין לתאר. התחושה הנעימה נשארת איתי מס' ימים וכשהעוצמה פוחתת אני זקוקה שוב למילה טובה, והדפוס התקבע אצלי. מבחינתי אני רק מחפשת מילים מחזקות להעלאת הביטחון והתחושה הטובה שזה נותן, מבחינת הגברים אני בטוחה שהמצב לא מספק אותם ולהיפך, גורם להם לרצות קרבה נוספת. ניתחתי את המצב ומאז שאני במודעות בשנים האחרונות, הדפוס פחת משמעותית, אבל הצורך הזה עדיין קיים לצערי, למה? לא ברור לי. הכל בסדר, אני מסופקת מחיי ומהנישואים ואין לי צורך אמיתי במילים מהסביבה, ועדיין אני מוצאת את עצמי חושבת האם זה שעומד מולי חושב שאני נחמדה, חכמה, נראית טוב…
איך משתחררים מההתנהגות המחפירה הזאת?
שלום אדל.
נשמע שעשית עבודה נפשית משמעותית, אשר הביאה לשינוי שמקל עלייך ועם זאת, נותר חלק "עיקש" שעדיין לא מסכים לשינוי. מצבים בהם למרות המודעות והשינויים הנלווים לה עדיין יש קושי, מצביעים בדרך כלל על כך שהקושי או הסימפטום יושבים על היבט נפשי לא מודע הנזקק לזיהוי ועיבוד. לאור זאת, ממליצה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית אשר יסייע לך להבין טוב יותר מה מייצגים הצורך והקושי שאת מתארת.
ליטל
.jpeg)
.jpeg)
