חייבת לשתף בסיטואציה שקרתה בשעה האחרונה שטלטלה אותי.
כרטיס האשראי שלי נאבד היום. הוא נפל לי מהכיס. נכון, לא חכם ולא נכון לעשות את זה אבל קרה. כמה דקות אחרי שזה קרה והבנתי שנעלם הכרטיס, התקשרתי לחברת האשראי וביטלתי אותו. אחרי כשעה אימא שלי התקשרה אליי להגיד שמצאו את הכרטיס אבל אמרתי לה שכבר ביטלתי. היא ישר אמרה כמה שזה לא בסדר ולא אחראי. לה זה לא היה קורה וכו'. ביקשתי ממנה שנלך לתדלק את הרכב כדי שלא אתקע בימים הקרובים ואחזיר לה את הכסף בביט. נסענו לתחנת דלק. באתי להיכנס לעמדת התדלוק ובדיוק שני רכבים רצו לצאת אז הייתי חייבת לקחת את הרכב אחורה ולהמתין. התחלתי להתעצבן ואימא שלי ישר יצאה עליי - אין לך סבלנות, מה יהיה איתך? את ככה וככה. מתחילה ממש להשפיל אותי. אני לא אבוא איתך יותר, את תראי מה יהיה לך. לא רק זה, עוד היא יצאה מהאוטו ומסתבר הלכה לבחור שביקש שאזוז וצעקה עליו. הוא בא כיביכול לעזור לי להגיע לעמדת תדלוק אבל אני לא צריכה עזרה, אני רק הגעתי למקום לא נכון כי הייתי צריכה לזוז. ממש התעצבנתי. ולא רק זה, עוד היה שכן שגר בזמנו בבניין שלי והייתה לנו אינטראקציה לא נעימה כמה פעמים כך שהוא זוכר אותי כנראה רק לרעה. אימא שלי הלכה לדבר איתו אני בטוחה במיליון אחוז שהלכה להגיד עליי רק דברים רעים כי ראיתי איך הוא מסתכל ואני גם מכירה אותו. לא נעים לי איך שהיא משפילה אותי ואמרתי לה את זה אבל כמובן שאני אשמה בהכל. יום קשה מנשוא. עוצמת רגשות ותחושת השפלה. לא יודעת מה להגיד. בסך הכל נאבד כרטיס והייתי צריכה למלא דלק. מפה ועד הבלגן הזה והתחושה הקשה הזו... לא יודעת מה להגיד. אני מבינה שזה היה שם גם בגיל צעיר וזה ערער את תחושת הביטחון שלי. לצערי, אימא שלי כזו שיודעת להוציא אותי בכל סיטואציה בנקודה הכי שלילית שיש ולהשחיר אותי מול אחרים. פשוטל לצעוק ולהשפיל מול אחרים ולהקטין אותי. הסיטואציה חוזרת על עצמה אבל גם אם אני מנסה לדבר איתה זה תמיד נגמר בזה שאני אשמה ומשהו בי לא בסדר