איך אפשר לזהות האם התחושות שלי נכונות? האם מדובר בהשלכה של המטפלת כלפיי?
קשה לי מאוד!
כבר תקופה שממש אין לי שום חשק לבוא לטיפול. כל פעם מחדש אני מרגישה שאין לי כח בכלל והדבר שממש בא לי זה לבטל את הפגישה. אבל אני לא עושה את זה מהסיבה היחידה שאני מבינה שזה לא מתאים וגם לא לעניין לפגוע בלי חשבון "בפרנסה" שלה.
אולי אני גם מפחדת מזה..
בפגישה האחרונה הרגשתי ממש כמו מתקפה מצד המטפלת , מן לחץ מצידה שמופעל עלי, כאילו שהיא מנסה להזיז משהו בכוח. גם טון הדיבור והתנועות שלה שידרו חוסר סבלנות ושיפוטיות. הרגשתי נורא! שאני פשוט רוצה לצאת מהחדר. שאני לא יכולה לדבר ולחשוב. שאני משתתקת, מתכווצת וננעלת! ושתקתי.
מהר מאוד היא פרשה את השתיקה שלי כ"תוקפנות". ואני? לא הצלחתי לענות על זה אפילו. ולא הבנתי מאיפה היא מביאה את הפרשנות הזאת??? כשאני בכלל מרגישה ההפך הגמור!
בהמשך הייתה עוד פעם של שתיקה מצידי כשהיא שאלה שאלה שבכלל לא הצלחתי לחשוב על התשובה ולהגיד משהו מרוב החשש לתגובה המבקרת מצידה. ושתקתי.
הפעם היא התיחסה לשתיקה שלי כ"יחסי כוחות" / מלחמת כוחות (לא זוכרת מה בדיוק) ושוב הופתעתי מהפרשנות שלה . איך היא מפרשת ככה כשאני מרגישה כל כך ההפך! כל כך מבולבלת וחוששת ושותקת ושאני פשוט לא יודעת מה לומר ומפחדת מכל מילה שאוציא מהפה מחשש לקבל ביקורת ממנה. איך זה יכול להיות??
אני מרגישה שהפרשנות הזאת שלה כאילו מאשרת לי את התחושות (של התוקפנות מצידה) .
אולי הפרשנות (הכל כך לא נכונה )שלה זאת בעצם "השלכה" שלה כלפיי??

בהמשך הפגישה הרגשתי שאני חייבת להגיב / לדבר לפני שהיא שוב תבקר את השתיקה שלי ותפרש אותי כל כך לא נכון. ודיברתי. אבל מאילוץ. רק מתוך חשש שהיא תבקר את השתיקה הבאה שלי אם תהיה. וגם מה שדיברתי היא לקחה למקום שלילי , לאותו מקום שלקחה את השתיקות.
למקום הפוך לגמרי ממה שבאמת אני מרגישה ואני כבר מיואשת!!!! אין לי כח לנסות לפתוח את הפה מולה!
אין לי כח שאין לי מילים להסביר את עצצי מולה .
משהו בי מרוקןןןןןן כבר!!
לא מצליחה להתגייס.
לא מצליחה לראות בה כתובת.
כאילו שמשהו בי נכבה.
ואין בי שום כוחות ומוטיבציה לנסות אפילו .