בת 26. נאנסתי במשך שנתיים (גילאים 15-17) ע״י מורה פרטי. ומאז, החיים שלי נהרסו. התמכרתי לסמים. עקב ההתמכרות, לאחר מאבק קשה, גם אמא שלי הרימה ידיים ונזרקתי מהבית. גרתי ברחוב, שם התפרנסתי מזנות על מנת לממן את הסמים. חיה בין רחוב לגמילה, גמילה לרחוב.
5 שנים אני יוצאת ונכנסת ממוסדות גמילה (הייתי ב14 מרכזים). אני גם משתמשת בחתכים בידיים, שנותנים לי מענה בנוגע למצוקה הנפשית. עברתי עוד טראומות מיניות מאז האונס המתמשך.
היום, אני נקייה מסמים ואלכוהול כבר חצי שנה ונקייה מחתכים כבר שנה שלמה! אני גרה עם אמא שלי, שגאה בי ותומכת בי הן בפן הכלכלי והן בפן הנפשי. לפני חודשיים, ראיתי פסיכיאטרית חדשה שמומחית להתמכרויות. היא המליצה לי להפסיק את הטיפול התרופתי בבת אחת, באופן מיידי (טיפול בהרבה כדורים שאני צורכת כבר מעל לעשור). מאז, לא יצאתי מהבית. אני מפחדת לצאת מהבית, ובנוסף, אני מפחדת לישון. תופעות חדשות, שזרות לי, ושמונעות ממני אורח חיים תקין. אני כל היום יושבת על הספה מול הטלוויזיה (שעוזרת לי לכבות רגשות, פלאשבקים ומחשבות טורדניות). מפחדת לצאת מהבית, מפחדת מהשמש, מהאנשים, מפחדת להיראות. בנוגע לשינה, אני בחרדה- מסיוטים, מפלאשבקים של הטראומות. אז אני פשוט לא ישנה. גם כשאני עייפה, אני מתאמצת להשאר ערה מהפחד להירדם. המחסור בשינה מלווה במיגרנות, חולשה, סחרחורות, כאבים בעיניים ואפילו בעיות בראייה.
אני אציין שעד שהטראומה קרתה, הייתי ילדה שמחה, תלמידה מצטיינת, חברותית, אהובה, עם המון חברים. אני לא מזהה את עצמי. הפכתי לאדם אנטי חברתי, מבודד, מפוחד, שונא, כועס. והסמים? עזרו לי. הם טישטשו את הכאב והסבל הבלתי נגמר שאני חווה.
בלעדיהם, אני מרגישה את הרגשות באופן עוצמתי.
אני אנסה להמשיך בניקיון, ואתן עבורו את כל הכוחות שלי. אבל אני לא יודעת מה לעשות בנוגע למצב הנפשי.
לצאת מהבית, אפילו לגינה מתחת לבניין, אפילו להליכה קצרה, זו משימה בלתי אפשרית עבורי.
כתבתי די הרבה, היה לי חשוב להביא את התמונה הכוללת משום שהמצוקה הנפשית החלה לפני המון שנים, ופשוט לא נגמרת.
• מפחדת ללכת לטיפול כי זה יצריך ממני לצאת מהבית
מה עליי לעשות?
תודה לך על הזמן. שבת שלום