שלום דנה.

נשמע מדברייך שבשלב זה ובגילה של ביתך, הקשר יהיה מבוסס על אינטראקציה הדדית וזורמת יותר, ושצר לך על כך שהקשר אינו קרוב ונינוח כמו עם ילדי המשפחה האחרים. 

מאחר ואת מתארת חוסר שביעות מתמשכת מאיכות הקשר עם ביתך, ותחושה כללית של תסכול ושל "צרימה" סביב האינטראקציות איתה, יתכן וכדאי להציע לה לפנות יחד למספר פגישות עם מטפל.ת משפחתי.ת. נוכחותו של איש מקצוע יכולה לסייע לייצר שיח טוב וקשוב בו שני הצדדים יוכלו להביע את צורכיהם ותחושותיהם, וכך להגביר את שיתוף הפעולה. חשוב להציע זאת ממקום של הזמנה ושל צער על היעדר הקרבה, ולא ממקום של האשמה ותביעה. מעבר לכך, חשוב לנסות ולהבחין בין הגבולות שלכם כהורים (למשל, סוגי יחס או דיבור שאינם מקובלים אליכם) לבין סוג הקשר והאינטראקציה שהייתם רוצים, אך לא בהכרח אפשר "לדרוש". למשל, דיבור בוטה ופוגע אינו לגיטימי וחשוב להציב לו גבול, אך התעניינות לא ניתן לתבוע, גם אם באופן אידיאלי היה הוגן וטוב אם היתה ניתנת מיוזמת הבת. בהתאם, כדאי לנסות להמנע ככל האפשר מ"חשבונאות". למשל, אם חשוב לך לדבר עם ביתך כל שבוע- אל תחכי שהיא תתקשר, אלא צרי איתה קשר בעצמך, גם אם היית רוצה שהדברים יהיו יותר הדדיים. 

לסיכום, הייתי אומרת שמלבד ההמלצה על התייעצות עם מטפל.ת משפחתי.ת, הייתי מנסה לבסס עמדה של "להיות חכמים ולא צודקים" במובן של שיפור הקשר. ביתך, כרגע, אינה יכולה לנהל אינטראקציות הדדיות המבוססות על הבעת עניין וחום יזומה ולכן הייתי מנסה להתמקד בשיפור וחיזוק החלקים הטובים של הקשר, ולא בניסיון לשכנע אותה להרחיב את החלקים שכנראה טרם הבשילו. כך או כך, זכרי שקשר עם ילדים בוגרים פעמים רבות עובר לא פעם מהמורות, ואם תצליחו להרחיב את איכות השיח והקשר, יתכן ולאט לאט גם תחול עוד התקרבות והעמקה.

ליטל