הייי ממש מגניב שיש פורום להתייעץ בו. תמיד חששתי ללכת לפסיכולוג.לאדם לא מוכר לפתוח לו את הלב, הוא יושב ומהנן לך ומדי פעם זורק לך מילה שתיים ואתה יושב ומבלבלו לו את המוח, אני יכולה לעשות את זה עם עצמי ובחינם. ככה זה שאת חצי תמנייה. סתם, זה לא מגיע ממקום שאני מזלזלת במקצוע. פשוט מוזר לי לשבת מול מישהו שאני לא מכירה ולהתחיל לספר לו על החיים שלי. וכמה דקות אחרי שאלך יבוא מישהו אחר ויפתח על החיים שלו וככה זה ממשיך. לא באמת יהיה אכפת לבן אדם שהכיר אותי לפני כמה דקות באמת מה קורה עם החיים שלי. אלא כי אני משלמת לו אז הוא עושה את העבודה שלו.... זה למה קשה לי להפתח לאדם לא מכירה בפנים.כי חשוב לי שהאדם יאהוב אותי באמת ואז אוכל להפתח בפנים.
טוב, עכשו לעיניין.
אני בת 28, זוכרת את עצמי בחורה חכמה, חייכנית, ומלאת הומור.
לאחרונה [שנתיים אחורה] התחלתי לפתח חרדות של מוות.
ולא מוות שלי.
מוות של אנשים שאני אוהבת.משפחה,חברים קרובים..
איבדתי יותר מידי בשנים האחרונות אנשים. אומנם אנשים שלא הייתי בקשר אבל עדיין החויות הזיכרונות .. לתהות לעצמך שלא עשית מספיק, ולמה לא עשית, ולמה לא יצרת קשר, זה כעסים. זה לא קל...
לא רק זה, איבדתי את הכלב שלי לפני חצי שנה+ וכועסת על עצמי שלא הספקתי להגיע להפרד כמו שצריך. אוכל אותי כל יום.
בקיצור התחלתי לפתח חרדות, תיסכולים, וזה פוגע לי ביום יום שלי.
ויותר פוגע באנשים שאני אוהבת כי אני מרמרמרה.
אז כדי לשמור עליהם מעצמי, לקחתי ציפרלקס מרופא המשפחה שלי. הסברתי לו שזה לשקט שלי ויש לי חרדות ולא נכנסתי יותר מידי.
כמובן שלא עזר, ניסתי קולנקס וובן, חוץ מלהשמין אין כלכך שינוי. אה כן ולהיות אדישה לחיים. וכן ניסתי לערבב ויודעת שזה מסוכן,הגעתי למצב שאני לא יודעת מה אני עושה, חוץ מלישון לא עשה לי כלום.
אני שונאת להיות סוג של תלותית במשהו.אז הפסקתי את כל הכדורים.
התחתנתי לפני כמה חודשים, והפחדים שלי רק עולים וגוברים מרגע לרגע. מה יהיה איך ואיך?מה עם העתיד"? ילדים? עבודה מסודרת? כסף? מצב המדינה?
להביא ילד למדינה כלכך קשה? לעולם אכזרי..
מפחיד אותי ממש להביא ילד שאני מרגישה לא מאוזנת..
עכשו זה לא רק החרדות והפחדים שתוקפים אותי באמצע יום בלילה או סתם בשירותים,
זה גם לאחרונה התחלתי לאבד מילים, הכוונה אני יודעת להגיד את המילה בראש אבל כשאני באה להגיד אותה היא יוצאת לי בעילגיות.ככה גם בקריאה. קשה לי לבטא את המילים,
פעם הייתי תותחית בלשון, ותמיד ציונים טובים. זה מדכא אותי מאוד.
אני מרגישה שאני ממש למטומטמת נהפכתי.שלא מצליחה לבטא נכון מילים, מרגישה חרדות שבחיים לא הרגשתי,מילא הייתי ככה כל החיים אבל לא - זה רק בשנתיים האחרונות.
התחלתי לעשן גראס רפואי,בגלל העצבים שלי. בזמן העישון אני נכנסת לחרדות, כמה דקות אחרי העישון אני נכנסת להיי וסבבה לי.
אני מנסה לשדר הומור ושהכל תקין, ובאמת יש לי ימים תקינים שמרגישה בהיי ונהנת מהחיים , מבזבזת על עצמי, לבית שלי, לבעלי, לחברים ,
ויש ימים שאני פשוט לא רוצה לעשות כלום ובוכה שאין לי כסף. כמובן משתדלת להסתיר את זה. אבל אני כן מודעת לעצמי..
מאז שמעשנת הזיכרון שלי כמו בת של 80. ידוע שגם גראס פוגע בזיכרון.....
אני רוצה להפסיק לעשן אבל מצד שני זה עושה לי טוב ופחות חרדות וכעסים.
אני לא שותה, לא אוהבת להיות תלויה בכדורים. אז ברחתי לעישון [פעם אחת ביום] וגם זה סוג של תלות
אני לא יודעת מה לעשות עוד.אבל היי זה נחמד לכתוב למישהו שלא מכיר אותך ופשוט רק קורא....תודה על הקריאה
שלום לך.
על אף הסגנון הקליל והמשועשע של דברייך, נשמע שאת סובלת מאוד, ומודאגת ממצבך ומיכולתך להמשיך ולתפקד לאור המצוקה ולאור הפתרונות שאת מוצאת לה, שמזיקים לך אף הם. לכן, אני חושבת שעלייך לפנות בהקדם האפשרי לטיפול פסיכולוגי שיסייע למקד את הקשיים, לעבד אותם ולהתמודד איתם. במקבל, כדאי גם לפנות להתייעץ שנית עם פסיכיאטר, לאור קשיי הזיכרון ואובדן המילים שאת מתארת.
אני שומעת ונדמה לי שיכולה להבין את החשש מפנייה לאדם זר, ואת החשש שלא יווצר בטיפול קשר אמיתי אלא קשר המבוסס על אמפתיה וקרבה מזוייפות. זאת אכן נשמעת אפשרות קשה ומייאשת. אלא שבפועל, קשרים בין מטפלים למטופלים הם במרבית המקרים קשרים עמוקים ומשמעותיים (ואפילו לשני הצדדים), מאחר ולמרות שהמסגרת היא מקצועית, מדובר בבני אדם אשר נמצאים בקשר ונוגעים זה בנפשו של זה. אין לי דרך "לשכנע" אותך בכך משום שתצטרכי לחוות כדי לדעת ולגלות זאת בעצמך. כך או כך, במצב שאת מתארת, אני חושבת שאין מה להפסיד ושה"סיכון" הכרוך ביצירת קשר עם זר פחות מהסיכון של הישארות ללא טיפול. זה הזמן להילחם על עצמך ועל בריאותך הנפשית, מאחר וככל שהזמן עובר כך קשה יותר להיחלץ. אל תוותרי.
ליטל
