ליטל שלום
אני בטיפול אינטנסיבי ( על רקע CPTSD)
אני מרגישה שפעמים רבות אנחנו משוחחות רק מלמעלה על נשאים כמו עבודה, ועניינים קלילים וכלליים ולא נוגעות בעומק כלל.
התחושה היא קשה
כאילו נכנסתי ויצאתי עם אותו מטען בתוספת תחושת החמצה
כבר שוחחתי על כך עם המטפלת שלי והיא אמרה שתשתדל לשים לב לכוון את השיח לכיוון יותר עמוק ומשמעותי ולא לתת לנו להתפזר.
אבל היא כבר אמרה זאת גם בעבר וזה לא מספיק הורגש מצידה...
יש לי רצון שהיא תעזור לי יותר להיכנס לעומק
שהיא תעזור לי לנצח את הנטייה לברוח מהכאב לטובת פוליטיקה ושטויות...
אנחנו שילוב קטלני, אני חרדית קיצונית והיא שמאלנית קיצונית וזה נורא מעניין לנו להתפלסף :)
אני מבינה אותנו שלפעמים אנחנו פשוט נמשכות לזה בהתלהבות רבה ושוכחות את עצמנו...
אבל...
בכל אופן יש לי רצון להעמיק ואני מתביישת לבקש זאת שוב ושוב
חשוב לי לציין שלא אוותר על המטפלת שלי, היא מבחינתי אחת ויחידה, אני מרגישה שאנחנו פשוט נשמות תאומות
ברוך ה' אני מתקדמת המון בעזרתה ורואה תועלת רבה מהפגישות איתה
אבל יש לי תחושה שאולי גם היא לפעמים מעדיפה לברוח...
זה יכול לקרות? שמטפל מתקשה לכוון לעומק אף על פי שכולו מגויס באמת לטובת המטופל?
איך אדע אם היא, ללא כוונה רעה, פשוט... גם קצת... בורחת?
לפעמים אני מנחמת את עצמי שאולי היא לא רוצה להציף אותי
אבל אני ממש מרגישה שרק חלק אחד שלי בא לפגישה, כאילו רוב הזמן מתקשרת איתה רק הקליפה שלי
ואילו החלק היותר פנימי פשוט מושתק
לא כי היא משתיקה אלא כי הוא זקוק לה כדי להביא את עצמו
שלום לך.
נשמע שאת נאבקת באומץ לא לשקוע לשיח סתמי או ריק, אלא לגעת בחלקים העמוקים והכואבים, ואני שומעת את הצער שלך על כך שגם בתוך קשר משמעותי כ"כ חלקים אלו אינם זוכים למענה. איני יכולה להסביר את התנהלותה של המטפלת שלך וכן, גם מטפלים עשויים "לברוח", להחמיץ, או לחשוש להכאיב באופן שמעכב את התהליך הטיפולי. לפעמים גם משתחזרות בטיפול חוויות מכאיבות מעברו של המטופל- למשל משתחזר הקשר עם ההורים שפספסו מה קורה לילד ועד כמה הוא סובל. לצערי, אני חוששת שלאור הדברים שאת מתארת, כל עוד אינך מעוניינת לסיים את הטיפול, אין אלא להמשיך ולהתעקש מול המטפלת על שיח מעמיק יותר. להצביע בפניה שוב ושוב על ההחמצות ולגייס מתוכך את הכוח לגעת גם במה שכואב.
בכל מקרה, אל תוותרי לאורך זמן על הרצון האמיץ ועל הצורך להעמיק.
ליטל
