שלום, לבני בן ה-22 יש תופעת דחיינות /המנעות......הוא יכול לעזור לכל החברים, ליעץ להם, ללכת איתם לחנות מסויימת, יתעסק בדברים שקלים לו, אך בדברים אחרים, כמו ללכת לבנק, להזמין כרטיס אשראי, לגשת לתאוריה , לקדם כל מה שקשור אליו זה לא קורה. עניין ההתנהלות מוכר לנו מהילדות.
לאורך השנים עשינו איתו המון שיחות וראינו שהוא מתחיל להרגיש שאנחנו מבקרים אותו , ואפילו הרגשנו שנמאס לו לשמוע .
בחודשיים האחרונים הנחנו לו/שחררנו ואנחנו רואים שהדברים לא זזים.
כהורים אנחנו דואגים ויודעים שהוא בעצמו לא רוצה להישאר במצב הזה של לא לקדם את עצמו ולהתעלם מכל הדברים המצריכים טיפול ושינוי.
מהי הדרך הנכונה ביותר להתחיל שיח איתו בנושא בלי שירגיש שאנחנו מבקרים אותו ?
שלום אביה.
מאחר וכבר ניהלתם לא מעט שיחות, ואני מתארת לעצמי שניגשתם לנושא מזוויות שונות, אני נוטה להאמין שאופן השיח הוא לא לב העניין. מאחר ואת מתארת קושי ותקיעות המתקיימים לאורך זמן, יש סיכוי סביר שמדובר בקושי רגשי המצריך מענה מקצועי. לכן, מציע לבדוק עם בנך האם מעוניין לפנות אל טיפול פסיכולוגי שיסייע לו למקד ולעבד את גורמי הקושי. במידה ולא יהיה מעוניין, מציע לפנות להתייעצות עם איש מקצוע המציע הדרכת הורים להורים לילדים בוגרים. במסגרת הדרכה כזו נית יהיה להבין יותר לעומק מה יכול לסייע, וכך לדייק את דרכי הגישה שלכם.
ליטל
