שלום לך.

אני שומעת בדברייך כמה קשות הפרידה וההסתגלות גם- ואולי בעיקר- לך. לא קל להכניס ילדה לגן בגיל 3, אחרי שנים בהן היא היתה תחת כנפייך ובסביבה הביתית שהיא תמיד מותאמת ומכווננת יותר. יחד עם זאת, חשוב מוד להבחין האם הקושי והחששות שלך לא רק עוטפים ומקלים, אלא גם הופכים לגורם מפריע. ילדים הם בעלי חיישנים רגישים מאוד וסביר להניח שביתך מרגישה את החששות שלך ומגיבה בהתאם בחששות משלה. לכן, אני מציעה בזהירות לשקול את המלצת הגננות ולבדוק איך ביתך מסתדרת כאשר הפרידה נעשית באופן פחות הדרגתי.ילדים רבים נצמדים ומביעים את קשייהם בעוצמה כאשר הם חשים את החשש של ההורה, ומתפנים להסתגלות באופן מצוין כאשר ההורה לא נמצא. לכן, אולי שווה לנסות. אם זה יהיה קשה מדי, ביתך תאותת על כך באופן ברור ותוכלו לשוב להסתגלות הדרגתית יותר. כמו כן, אם את חווה קושי משמעותי יתכן ועדיף שההורה הנוסף/ת, במידה ויש, הם שילוו לגן בשבוע-שבועיים הראשונים. אם ביתך תספוג מסר של אמון בגן וביכולתה להסתגל, יתכן וגם לא יהיה קל יותר. 

מעבר לכך, אם את שלמה עם הגן שבחרת חשוב לבנות אמון עם הצוות- גם בשבילך וגם בשביל ביתך. מציעה ליזום שיחה חיובית עם הגננת, לשתף בקושי ולחשוב יחד איך צולחים את הפרידה שכאמור- סביר להניח שקשה לך לא פחות ואולי אף יותר מאשר לביתך להתמודד עמה.

ובתוך כל הקושי, נסי להזכיר לעצמך שמרבית הילדים מסתגלים היטב לגן, שמחים בו ונהנים ממנו. סמכי על ביתך שתדע להסתדר ושבמסגרת הקשר הטוב איתה- תדע גם לאותת במידה והיא זקוקה לאופן הסתגלות אחר.

ליטל