שלום נעמה. 

את מתארת כמה קשה, מתוך הקשר ההורי העמוק ובפרט לאחר הדרך הארוכה להורות, לשאת את קיומה של הפרדה מסוימת בינך לבין ביתך: לשאת את העובדה שלצד האהבה, החיבור והקשר, לכל אחת מכן גם יש חיים משל עצמה (כן, גם לקטנטונת...), ושהקשר העמוק נשר גם כשיש הפרדה לאורך שעות היום. את אולי מבינה זאת באופן רציונלי, אך רגשית לא קל להשלים עם זה. סביר להניח כי קשיים אלו אכן הופכים את השהות המשותפת במעון למאתגרת וכמו כן, קל להבין את הקושי והבלבול של ביתך סביב המעבר בין בלעדיות עלייך בבית ל"שיתוף" הנדרש ממנה במעון. לאור זאת, אני חושבת שאכן כדאי לפנות להתייעצות מקצועית אשר תסייע לך, הן ברמה הפרקטית והן ברמה הרגשית, למצוא את האיזון בין קרבה, הגנה וחיבור לבין שחרור ומרחב אישי. זהו תהליך רגשי חשוב אשר יקל על שתיכן, ויתן את אותותיו החיוביים גם על המשך הקשר ביניכן ועל התפתחותה של ביתך.

ליטל