גם אתם חוזרים מהטיפול עם תחושה של עיפות ורצון לבכות?
ואחרי שני פגישות שבועיות מרגישים שלא דברתם אפילו חצי ממה שרציתם להגיד?
זה רק אני ככה?
והתחושה שהטיפול הוא כמו הוספיס ולא כמו מכרה שחוצבים בו נפש חדשה?
אני לא יודעת למה אני לא מצליחה להתקיים בקשר הטיפולי
להתקיים במרחב הטיפולי
אני באה ומיד מתמוססת
מספרת את כל הכאבים ושוכחת שהיה גם קצת טוב במשך השבוע
פוחדת שהיא תזרוק אותי כי אני מורכבת( פוסט טראומה מורכבת ובורדרליין)
אני מרגישה לפעמים שאני בכוונה מתעכבת על הקשיים והכאבים כדי לקבל ממנה חיבוק ואמפטיה
ושאני לא מתקדמת כי אני מפחדת שהיא תנטוש אותי או שאהיה פחות משמעותית בשבילה
שאנחנו מתבוססות בבוץ שלי ולא מתקדמות כבר חצי שנה מהאשפוז הראשון
קשה לי מאד עם קשרים
מאד מאד מאד
אני מפחדת להיות תלויה בה לנצח
אני מפחדת שהיא תכנס ללב שלי ותחולל בו שמות ואני אפגע בסוף
התחלנו לפני שנתיים הגעתי אליה עם הדחקה מטורפת הכל התפוצץ והגעתי לדכאון קליני עם אפיזודות פסיכוטיות
אחרכך יצאתי מזה בעדודה ותוך כדי טיפול
התחלתי עבודה שדרשה ממני המון ואני אדם תחרותי ונתתי את עצמי בצורה טוטאלית ואז אחרי חצי שנה קרסתי ניסיתי ל%תאבד אושפזתי מספר פעמים אובחנתי בפ.ט.מ. ובורדרליין
ואני לא מצליחה לצאת מהבוץ לא מצליחה לצאת מהכאב לא מצליחה לצאת מהבלגן
לא מצליחה לצאת מהדכאון והאובדנות והפ.ע.
התחלתי טיפול די בי טי ואני לא מרגישה שזה עוזר
אני לא מקפיגה בממוחד על התרופות
יכול להיות שבתת מודע אני פשוט לא רוצה להבריא?
רוצה להשאר בטייטל לנצח?
אשמח לחוות דעתך
שלום לך.
את מעלה שאלות רבות, מקיפות וחשובות, אשר כל אחת מהן ראויה להתייחסות אישית ומעמיקה. מאחר ואלו שאלות שמקומן בטיפול האישי, בו תוכלי לברר לעומק את משמעותן עבורך, אני יכולה רק לומר שאני שומעת בדברייך את החיבור בין החלמה לקשר, בין אמון באדם אחר לבין האפשרות לצמוח נפשית, ולזוז מאותם מקומות המושכים לתקיעות והרס.
לכן, אל תתייאשי ואל תוותרי. המשיכי בדרך הטיפולית ונסי לזכור שעיבוד של אותם רגשות מטלטלים שעולים בטיפול הם הוא חלק משמעותי מהדרך להחלמה. דרך שהיא קשה ומפרכת, אך אפשרית.
ליטל
.jpeg)
