היי.
אני נמצאת עם בן הזוג שלי בחו"ל ולאור המצב אני נכנסת להתעדכן ברשתות החברתיות כמה פעמים ביום. הוא לעומת זאת בוחר פעמיים ביום ולא יותר.
מה שמפריע לי ומעיק עליי זה שהוא לא מפסיק להעיר לי ולומר לי תעזבי את הטלפון בכל פעם שהוא רואה אותי איתו. בהתחלה זה היה בצורה מעודנת וזה החמיר עד למצב של איום שאם אני לא עוזבת את הטלפון הוא יעזוב אותי כי זה לדעתו מערער את מצבי הנפשי והוא לא רוצה להיות עם מישהי כזאת שמחמירה את מצבה הנפשי.
כשזה דובר ממקום אכפתי ודואג עוד יכולתי להבין אבל ככל שזה המשיך ונעשה יותר אגרסיבי (קרע את העיתון שהבאתי ועליו תמונה עצובה אך לא ברוטלית, לקח לי "בצחוק" את הטלפון ולא רצה להחזיר במשך כמה דקות), הגעתי למצב שאני מרגישה מועקה וחשש לגעת בטלפון לידו. ניסיתי להסביר לו בסבלנות וברוגע שזה מקשה עליי ושזה מעיק וביקשתי שיפסיק להעיר לי ולומר לי מה לעשות. הוא טען שהנוכחות ברשתות החברתיות היא זאת שמקשה עליי ושאני עושה את זה לעצמי. משם השיחה התדרדרה ואיבדתי את הסבלנות. החנות האשמות וביקורת אחד כלפי השני ובניסיון קלוש ואחרון, בדמעות וגרון חנוק ביקשתי שוב שיכבד את מה שאני צריכה והוא ענה לי "את יודעת מה יש לי להגיד לך? - תעזבי את הטלפון" והלך. זה פוגע לי אנושות בתחושת העצמאות והחופש. והוא עונה לי על זה בציטוט " don't confuse freedom with chaos". אני מרגישה חרדה גדולה יותר כשזה קורה ואני רואה את זה כניסיון לשלוט בי ולהכתיב לי איך להתמודד עם המצב. ברגע שאני לא משתפת פעולה עם הדרך שלו הוא נוטש אותי כי זה לא מתאים לו. אני פגועה עד עמקי נשמתי שלמרות המאמצים שלי להניח לאגו ולהסביר בפשטות איך אני מרגישה כשהוא עושה את זה, הוא נשאר בשלו ובגדול מבטל אותי ואת הצורך שלי. באיזה כלים מומלץ להשתמש כדי להתמודד עם הסיטואציה הקשה הזאת? תודה על האפשרות לשתף ולקבל פרספקטיבה נוספת.