התברר לי עכשיו שבני התחיל טיפול במסגרת של גוף שנותן 4 מפגשים בלבד לכל פונה. אך מסתבר שהטיפול שהוא מקבל נמשך כבר שנה ושמונה חודשים באופן מאוד אינטנסיבי מפגשים צפופים ושיחות טלפון בכל שעות היום. המצב נראה לי ממש חמור ובני לא מוכן לשתף אותי בעניין. רק עכשיו הבנתי מדוע הוא לא מצליח לתפקד בשום תחום בחיים באופן סביר. נראה שהוא תחת השפעה מאוד קשה של המטפלת. מה אפשר לעשות?
שלום ריקי.
קשה לי להבין מספיק לעומק, מתוך דברייך, את הסיטואציה הטיפולית ומשמעותה. כמו כן, איני יודעת בן כמה בנך, מה הם קשייו ומה ההיסטוריה שלו, ולכן קשה לי מאוד לחוות דעה על המצב. איני יודעת גם באיזה טיפול מדובר ומי היא אשת המקצוע ומה הכשרתה.
אני יכולה לומר שחלק מהטיפולים הפסיכולוגיים אכן עוברים דרך תקופת של משבר בהם נוכחות המטפל בחיי המטופל גדולה, ואכן מתבטאת במספר מפגשים שבועיים ובזמינות של המטפל מעבר לשעות הטיפול. במקרים מסוימים זהו שלב חשוב בטיפול, אך במקרים אחרים זהו מצב שאינו משרת את המטופל. כאמור, אין לי אפשרות לחוות דעה על המצב הספציפי בו בנך נמצא, מבלי לדעת יותר.
כך או כך, אני חושבת שבשלב זה כדאי להשהות את השיפוטיות והביקורת, ולהזמין את בנך לשתף אותך באופן רחב יותר לא רק במה שקורה בטיפול שלו אלא במצבו הכללי ובנסיבות שהביאו לפנייה לטיפול אינטנסיבי. אם תביעי התעניינות כנה, יתכן ותוכלי להבין יותר לעומק ולבחון יחד איתו את התועלת שבטיפול. זכרי שאם תגיעי בעמדה שפוסלת מראש את הטיפול שיקר לליבו- סביר שתקבלי תגובה הודפת מסתגרת, שלא תשרת לא אותך ולא את הבנך ואת הקשר איתו. נסי לדבר איתו, להקשיב בפתיחות ומשם- תוכלי לחשוב הלאה.
ליטל
