מרגישה פתאום מניע עז להסתגר
להתרחק מכולם ומכל המטפלות
אפילו להודיע על ביטול הפגישות אין לי טיפת כח ובטח שלא לקבל תגובה / לנהל דו שיח על זה.
מן צורך להיעלם. לשכוח מכולם ושכולם ישכחו ממני.
אין לי כל כך מילים. זה הרבה יותר חזק ממה שאני מצליחה לתאר. "מסתגר לי" ברמה כזו שאני אפילו לא מסוגלת לעדכן על הביטול. אין לי כוחות לתקשורת המינימלית הזאת
שלום לך.
קשה לי לומר הרבה מבלי להבין יותר לעומק, אבל אני שומעת את דברייך ויכולה רק לומר שלעתים ה"אין מילים" היא הדרך היחידה לומר דבר מה על העולם הפנימי. זאת, כל עוד לא מתבסס דפוס של היאחזות בהסתגרות ובשתיקה. לכן, אל תבהלי. הקשיבי לתחשות ותני לתהליך הטיפולי להתפתח גם בהקשר הנוכחי.
ליטל
.jpeg)
.jpg)
