שלום,
הפגישה האחרונה הייתה קשה במיוחד בשבילי. עלו תכנים לא פשוטים. חיכיתי שהפגישה תסתיים כדי לצאת במהירות. ישבתי ברכב אולי שעה וחצי - שעתיים ופשוט בכיתי, הייתי עם פנים מכוסות. בשלב מסוים המטפלת כנראה יצאה לכיוון הרכב שלה שחנה בסמוך לשלי. לא הרמתי את הראש אבל תיארתי לעצמי שהיא בטח רואה אותי. היא לא אמרה שום דבר ואני לא זזתי. חוששת מאוד מהתגובה שלה שנשארתי ככה מוצפת ובוכה במשך זמן ממושך כזה מחוץ לקליניקה, אמנם לא בקרבת הכניסה ממש אבל היא כן ראתה...
שלום יעל.
אני שומעת את הרגישות והטעינות של הסיטואציה, ויכולה רק לדמיין כמה תחושות, שאלות, תהיות התעוררו, הן סביב תכני הפגישה והן סביב המפגש-לא מפגש שאחריה. זו בוודאי תגובה לא ממצה, אבל אני חושבת שחשוב להביא את הדברים כך, כפי שהם, למפגש הבא שלכן, ולהתבונן יחד בכל ההתרחשות. כואב ככל שיהיה, זו הדרך גם להתקרב ולחזק את הקשר וגם להבין יותר לעומק מה קרה לך. דרך אינטראקציות מסוג זה, ועיבוד שלהן בטיפול, ניתן לחקור חקירה מעמיקה את עולמך הפנימי, ולהעמיק את התהליך הטיפולי.
ליטל
.jpg)
