שלום
אימי נפטרה לפני כחודשיים טיפלתי בה ודאגתי לה וטיילתי איתה שנים רבות היא היתה כל חיי והיא היתה רגילה אלי, היא נפטרה בבית חולים מול העיניים שלי קיבלה התקף לב וזה נשאר לי בראש , קשה לי בלעדיה ואני בוכה כמעט בכל יום , בכח מקום שאני מסתובב אני נזכר איך טיילתי איתה במקום ההוא, אהבתי אותה אהבה כל כך גדולה והיא אותי היינו האור זה לזו, היינו ישנים באותו החדר זה לצד זו, ואני עכשיו ישן בסלון כואב לי לישון בחדר בלעדיה, הפרידה כואבת לי מאוד, היא לא יכלה בלעדיי תמיד רצתה אותי לידה, ואני בטוח שכאב לה לעזוב אותי, איך ממשיכים הלאה עצוב לי נורא?
תודה
שלום אור.
אני משתתפת בצערך ומצטערת לשמוע על האובדן הקשה שאתה חווה.
בתקופות כאלו של אבל ואובדן, חשב לקבל כמה שיותר תמיכה מקרובים לך. לא ציינת מה גילך ובאיזה מסגרת משפחתית אתה חי ולכן קשה לי להציע המלצות ספציפיות, אך מציעה להיעזר, לשתף, ולדאוג לכך שתקבל תמיכה ו"עטיפה" בתקופה קשה זו. במקביל, יתכן וכדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל לעבד את הפרידה ולקבל כלים להתמודדות עמה.
לצד כל האמור, זכור שעצב וכאב לאחר אובדן משמעותי הם טבעיים והם חלק מהתהליך הבלתי נמנע של ההתמודדות עם הפרידה. במובן זה, הכאב והעצב הם גם בריאים וחשובים.
ליטל
