מטופלת כשנה ע״י פסיכולוג קליני בכיר, טיפול דינמי עם סטינג לא תמיד קבוע (משתנה לפי צורך/תקופה, אך תואם כך מראש). לעתים נפגשים פעם בשבוע, תקופות מסויימות 2-3. התכתבות מותרת בין הפגישות ומשתמשת בה תדיר. לא תמיד יש מענה אך לרוב כן ויכול להתפרס לאורך היום (כל כמה שעות תשובה או תגובה נוספת וכו). לעתים התכתבויות קצרות בערב לפני השינה כיוון שאלו שעות קשות. טיפול עם גבולות גמישים מאוד. הגעתי על רקע פגיעה מינית ופוסט טראומה מורכבת. חווה שיפור מהותי בחודשים האחרונים ומדובר בקשר טיפולי מיטיב.
לפני כמה ימים התכתבות עם המטפל גלשה למקום יוצא דופן ומבלבל. הוא הציע שאנסה להסב לעצמי עונג ו״הדריך״ אותי תוך כדי (בהתכתבות, לא בשיחה). לא השתמש בשפה קונקרטית או תיאורים גרפים אלא יותר מסרים מרגיעים וחיוביים. בסך זה הכל הרגיש מיטיב מאחר וזאת היתה סוגייה מהותית בטיפול (ההימנעות והפחד מ). היה איתי בעצם לאורך כל הדרך. הרגשתי שהוא רואה אותי ובאמת מאמין בהתנהלותו, ושלא מדובר בנסיון לניצול.
ובכל זאת, שואלת את עצמי האם זה לגיטימי? האם לשוחח איתו על כך ולבדוק מחדש את גבולות הקשר?
הקשר שלנו תמיד היה מאוד קרוב ומרגש אבל אף פעם לא הגיע למקומות כאלה, ואני לא רוצה להיות נאיבית ועיוורת. מצד שני, הוא רואה אותי וזה היה צעד נכון וחשוב עבורי.
הכל בסדר?
האם לברוח?
שלום דנה.
הדרכה והכוונה בתחום המיני יכולה להתקיים כחלק מטיפול מיני, אך כאשר נעשה שימוש בטכניקות אלו, הדבר נעשה בטיפול ולא "בזמן אמת", ולאחר סיכום ותיאום לגבי אופי ומטרת התערבות זו. לכן, על אף שאין לי הסמכות לקבוע ולהחוות דעה פורמלית על סמך האמור בלבד, התנהלותו של המטפל אינה נשמעת לי מתאימה ולגיטימית, ואכן ראוי לבדוק האם יש חצייה של גבולות בטיפול, במקרה זה ובאחרים. מציעה לך לפנות לועדת האתיקה של הפסיכולוגים ולהתייעץ גם שם, אם תוכלי גם בלווית צילום של ההתכתבות ביניכם.
אני מתארת לעצמי שלא פשוט להיות במקום זה מול מטפל אהוב ולאור ההיסטוריה הטראומטית שלך, אך את עושה טוב כאשר את מקשיבה לתחושתך ולספקות המתעוררים בך.
ליטל
