היי, אשמח לקבל חוות דעת מקצועית.
יש לי בעיה שחוזרת על עצמה, אני תמיד הורס לעצמי דברים לקראת הסוף.
בצבא הייתי במסלול ליחידה מובחרת, הייתי מיועד לפיקוד והניקוד שלי היה בין הגבוהים בצוות אך חודשיים לפני הסוף מסלול (אחרי שנה וחודשיים במסלול) התחלתי להרוס לעצמי, התחצפתי, עשיתי בעיות עד שלא נשארה להם אופציה אלא להעיף אותי/להעניש אותי ועקב זה החלטתי לפרוש.
אותו דבר קרה לי בתואר, בשנה השלישית לתואר בהנדסה (עם ממוצע ואחוזי הצלחה גבוהים) התחלתי לאבד עניין, חיפשתי תעסוקה במקומות אחרים עד שנאלצתי לפרוש/להפריש אותי.
אותו דבר קורה לי גם בזוגיות כרגע, אנחנו ביחד כמה שנים טובות אמורים לעבור לגור ביחד ומהרגע שקיבלנו החלטה שאנחנו עוברים לגור ביחד אני מרגיש איך אני לאט לאט מתחיל להרוס הכל עד שלא תהיה לה ברירה אל להיפרד ממני/אפרד ממנה.
אותו דבר חזר בעוד מקומות, חשובים יותר וחשובים פחות, בעצימות כזאת ואחרת.
מרגיש כבר בסחרור לא נשלט, מבן אדם עם יכולות ועתיד מזהיר אני מרגיש כבר שאין לי סיכוי להצליח וגם אם יהיה לי, אהרוס אותו.
שלום לך.
ראשית, טוב וחשוב שאתה מצליח לזהות ולסמן כי מדובר בדפוס חוזר של הרס עצמי ולא בקשיים נקודתיים או נסיבתיים. זו הנקודה הראשונה המאפשרת שינוי ותנועה. ה"בחירה" הנפשית בהרס עצמי עשויה לנבוע ממגוון רחב של גורמים: אשמה, שנאה עצמית, פחד מהצלחה, הזדהות עם אנשים יקרים לנו שאינם מצליחים, עונג הנגרם מההרסנות, שחזור אירועי עבר הרסניים וטראומטיים ועוד. מאחר ובהרס העצמי יש משהו "ממכר", אני ממליצה בחום על פנייה לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית, בו תוכל לזהות ולעבד את גורמי העומק להרס העצמית. במרבית המקרים, ניסוח ומתן מילים להיבטים נפשיים אלו מאפשרת "גמילה" מההרס העצמי.
מוזמן לקרא על כיווני חשיבה נוספים במאמר "פגיעה עצמית והרס עצמי" באתר "המרכז להתמודדות עם פגיעה עצמית" שאני מנהלת, המתמחה בטיפול בדפוסי הרס עצמי.
ליטל