שלום, אנחנו עובדי עצות לגבי הבת שהיא בת 25. בחורה מקסימה, עם לב ענק, משפחתית מאוד, בעוד מספר חודשים תתחתן ב"ה. יחד עם זאת אנחנו שמים לב כהורים שלה, שהיא לא דואגת לעצמה בכלום, היא תרוץ לעזור , לתמוך בחברות, אך כל מה שקשור אליה, לבריאות שלה, לגוף שלה היא ממש מדחיקה , כלפי חוץ משדרת שהיא שלמה עם עצמה ....היא אוכלת פחממות ומתוקים בלי סוף, ורק משמינה. כשעולה עניין של טיפול היא לא מעוניינת לשמוע ו"ננעלת" גם כשהתחילה לעשן (סיגריות)הצענו לה ללכת לגמילה (הבנו שהיא לא מקבלת את זה שמעשנת וניסתה להפסיק לבד) אך גם הדחיקה את הנושא ולא טיפלה בזה. רצתה לטפל בשיניים וגם בזה לא טיפלה. אנחנו מודאגים וממש לא יודעים איך נכון לפנות אליה...נשמח לדעת.
שלום אפרת.
אני שומעת בדברייך את הדאגה ואת הרצון לסייע לביתך, אך חוששת שאין פתרונות קסם בהקשר זה. הזנחה/שמירה עצמית קשורים בממדים מסוימים של יחסיו של האדם עם עצמו ועל כן קשה מאוד להביא לשינוי בהיבטים אלו מבלי שהאדם עצמו יבשיל ויהיה מעוניין בכך. על כן, נדמה לי שכל שאפשר לעשות הוא לשתף את בתכם בתחושות ובדאגה בקצרה, בישירות ובאמפתיה- ותוך הדגשת האוטונומיה וזכות ההחלטה שלה עצמה. חשוב מאוד שלא תיווצר תחושה של לחץ ושל "לעשות בשבילכם" משום שתחושות מסוג זה מייצרות בקלות מאבקי כוח ופגיעה במוטיבציה הפנימית. לכן, כדאי לשקף בעדינות ולהזכיר שטיפול פסיכולוגי יכול לסייע. מכיוון אחר, כדאי לשאול את עצמכם האם יש גבר מה שמפריע לה עצמה, בלי קשר לדברים שציינתכם. אם כן, יתכן ודווקא כיוון זה הוא שיכול להוות מוטיבציה לפנייה לטיפול. אם תפנה לטיפול, סביר להניח שעם הזמן גם הדברים שמטרידים אתכם יזכו להתייחסות. כך או כך, חשוב שהשיח יהיה שיח של אמפתיה, שיקוף והצעה, ולא של לחץ
ליטל
.jpeg)
.jpg)
