אני קצת מבולבלת ולכן מקווה שהשאלה שלי ברורה מספיק.
אני נמצאת בטיפול אצל פסיכותרפיסטית בשל אובדן ילד. הטיפולים חשובים לי, מאפשרים לי מרחב נשימה. אני מאד אוהבת את המטפלת.
מצד שני, חלק גדול מהפגישות, במיוחד לאחרונה. הן פגישות סתמיות ולא סובבות דווקא סביב האובדן שלי.
כשיש פגישה סתמית, אני יוצאת בתחושה קשה, מרגישה לא לגיטימית ובאיזה קטע אני מבזבזת לה את הזמן, בעוד יש דברים חשובים יותר ממני.
אין לי ספק שחלק מהאחיזה שלי בטיפול זה כי אני פשוט אוהבת את המטפלת ולא רוצה לאבד אותה, רק מלראות אותה אני נרגעת...
האם זו סיבה מספיק טובה להשאר בטיפול? ברור לי שמתישהו אסיים טיפול, אבל כרגע עדיין מרגישה שאני צריכה את ההחזקה שלה.
האם לגיטימי שבסוג כזה של טיפול יהיו מדי פעם פגישות סתמיות? או שזה מצביע על גסיסת הטיפול?
כמובן שאעלה הכל בפניה, אבל קודם אני רוצה לגבש לעצמי זווית ראייה ולכן אני מתייעצת פה