ליטל אני כותבת את ההודעה עם דמעות בעינים
אני בוכה רב הזמן
בבוקר ובערב בצהריים אני עם הילדים אז לא
אני בוכה כשאני רואה נטפליקס
וישלי יריות בלב
אני בוכה במיטה בבוקר
אני בוכה ברחוב עם האזניות.
אני בוכה בערב
רע לי מיואש לי קשה לי
אני מרגישה שאני שונאת את עצמי מלקה את עצמי מאשימה נורא אין לי קורת גג אצלי ואני פשוט כאובה כל הזמן
אתמול הלכתי לרופאה כי כבר שבוע שכואב לי כל יום במקום אחר
ובדרך פשוט הרגשתי שעוד שניה אני צורחת כמו משוגעת וכולם יגלו שמאחורי העקבים והגקט נמצאת נשמה פצועה שמשוגעת כבר מכל המסע הזה
אני מתמידה לקחת למיקטל אבל זה נראה שהמצב מחריף ולא מתייצב בכלל
כואב לי כואב לי כואב לי
באלי להוציא את הבטריות של הלב
ולא להרגיש כלום
הפסיכו שלי טוענת שאני צריכה לצאת לעבוד כדי לקבל משמעות ולא להתבוסס בדמי כל הזמן
אבל אין לי אנרגיה פיזית ונפשית לעבוד
אין לי כח להחשף לאנשים חדשים להלחם על המקום הראשון למצא את עצמי מספרת להם עלי הכל בחצי שעה הראשונה להכרות שלנו
אין ליכח לתחרות מלחמות השוואות
אין לי כח ואנרגיה לבוס על הראש
והיא מתעקשת
היא מנסה בכל כוחה לעזור לי אבל אני מרגישה בתוך כלא צינוק אימתני קשורה בסבך של כאב והיא מושיטה לי יד אבל הידים שלי כבןלות
אי מפחדת שהיא תתיאש ממני כמו שאני מתייאשת ממני
היא אמרה לי שהיא מחזיקה עבורי את האמון והיא מתפללת עלי
אבל לי כבר אין כח לסחוב
מה עושים ליטל
אין לי כח כבר אין לי כח כבר!@!!!