הי שמי נועה ואני בת 35
החיים שלי ממש בסדר כרגע
עברתי תקופה ארוכה מאתגרת אך לאחרונה דברים החלו להסתדר וחשבתי שהכל מאחורי אך מסתבר שלא תוך כדי שהעיניינים החלו להסתדר המחשבות התחילו להטריד אותי אני ממש מוטרדת מהזמן שחולף אני כאילו סופרת את הדקות עד הזקנה ומשם למוות אני מרגישה נורא מבוגרת וכאילו החיים כבר לא שייכים לי אלא לצעירים ממני
זה מטריד אותי ברמה קשה מאד וכמה שאני רואה אנשים מבוגרים ממני חיים את החיים ונהנים ומבלים זה לא עוזר לי להרגיש טוב
הזמן בהחלט חולף מהר מידי וכל חודש שעובר גורם לי ממש לפאניקה זה תמיד היה איפשהוא אבל לאחרונה זה ממש משתלט לי על החיים אני נורא מדוכאת ולא מצליחה להנות מכלום
התחלתי כיוון חדש בחיים משהו שתמיד חלמתי לעשות אבל במקום לשמוח אני מדוכדכת מזה מה שעובר לי בראש זה שאני כבר ממש מבוגרת והתחלתי מאוחר מידי וכמה שנים בעצם אני יהנה מזה?
אני ממש זקוקה למישהו שיציל אותי מעצמי
הגעתי למצב שאי אפשר כבר לסבול...
אני כבר בטיפול עם מטפלת ממש טובה שעזרה לי בהרבה דברים אני ממש רוצה לדבר איתה על זה אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת לדבר איתה על זה שהיא כפול ממני בגיל ואם אני מרגישה ככה בגילי אז מה אני יגרום לה להרגיש?
מה אני יכולה לעשות? אני ממש במצוקה
בבקשה תעזרו לי
שלום נועה.
אנ שומעת את עוצמת הסבל שלך, וטוב שאת בטיפול שאת מרגישה שיכול לעזור לך. לכן, חשוב שאינך מוותרת אלא מחפשת דרך לשתף את המטפלת שלך בתחושותייך.
את חוששת מאוד שאת יכולה להשפיע באופן חזק על המטפלת שלך ולגרום לה כאב דרך העלאת נושא הגיל והיאוש, אך חוויות אלו אינן בהכרח "מדבקות" ומשקפות תחושות שיש לכולם, אלא מבטאות את חוויתך הפנימית ובמובן זה, אין סיבה שהדבר שגורם לך סבל עז יגרום גם למטפלת את אותו הסבל. כמו כן, כדאי לזכור שמטפלים הם אנשים שבוחרים להיות במגע עם סבל של אחרים- סבל של מטופל באשר הוא תמיד נוגע במטפל ולמטפלים יש ידע ומיומנות שאמורים לאפשר להם להתמודד עם מצבים אלו גם כאשר הם כוללים מגע בהיבטים אישיים יותר.
לבסוף, אני חושבת שכדאי לנסות לעבד ולהבין יותר את עוצמת האשמה שמתעוררת בך סביב האפשות שתגרמי למטפלת שלך כאב. לפעמים, השיח על חוויות מסוג זה לוקח את השיח הטיפולי למקמות מפתיעים וחשובים.
במילים אחרות, אל תהססי לשתף את המטפלת. סביר להניח שלה יש את הכלים להתמודד עם חוויתך, ושאת תרווויחי הרבה מעיבוד הנושא מעיבד הקשי שלך לשתף בו.
ליטל
