שלום לך.

אני קוראת את דברייך ושומעת את התסכול, ואת הכמיהה להתקדמות והתפתחות. סביר להניח כי הטיפול, גם אם על פני השטח התמקד בעיקר בכוחות,  נגע ברבדים נפשיים משמעתיים. אחרת, אני בספק שהיה מצליח להביא לתזוזה ולהקלה של ממש. יחד עם זאת, אני חושבת שחשוב להקשיב ברצינות רבה למה שאת אומרת, ולתחושתך שאפשר וצריך להפיק יותר מהשיח הטיפולי. יתכן ותחושה זו מסמנת שעברת שלב מסוים בטיפול: התחזקת, הקרקע לרגלייך יציבה יותר, הקשר הטיפולי הכיח את עצמו כמשמעותי בטח, וכעת אולי הנפש מאותתת לך שיש צורך. לכן, מציעה שני כיוונים. האחד, הוא לנסות ולבחון האם את יכולה לנסח בינך לבין עצמך מה הם הדברים/תכנים סביבם היית רוצה להעמיק, והיכן המקמות שעדיין אינם פתורים וגורמים לך קושי בחיי היומיום. יתכן וניסוח ודיוק של היבטים אלו גם יעזור לך למקד את החוסר שאת חשה. במקביל, חשוב מאוד להעלות את הנושא מול המטפלת להבין איתה גם האם ומה הם החסרים בטיפול וגם, מה מייצגת עבורך חוית השטחיות. לפעמים, חוויות מסוג זה אינן משקפות רק את מה שקורה "באמת" אלא גם היבט פנימי. למשל, לעתים תחשה של שטחית וחוסר התקדמות משקפת את חווית העבר של חסר בתנועה, בהבנה, בהכרות מעמיקה. 

אני מאמינה שמתוך שיח כזה תוכלו "להתניע" תנעה התקדמות, או לכל הפחות לזהות האם הטיפול יכול להציע לך מענה מתאים בשלב זה.

ליטל