אני בת 28 ומעולם לא הייתי בזוגיות, גם לא נשיקה או שום קרבה פיזית לגבר.
אני מפחדת מגברים נורא נורא נורא, לא מרגישה בנוח על ידם, הם מלחיצים ומפחידים אותי אך יחד עם זאת אני כמהה לזוגיות.
חקרתי וקראתי לאחרונה מעט על הקשר בין אב לבתו ואיך זה יכול להשפיע על כל הנושאים בחיי.
אני תמיד קשרתי את הפחד מגברים כי לעגו לנראות שלי רבות בתור ילדה בעיקר בנים.
אך זה נראה לא מוזר להיאחז בזה..
אני כן יודעת לומר שאבי הוא אדם מאוד מאוד מאוד מדוכא ומרוחק רגשית מכולנו, תמיד אני מנסה לדאוג אך הוא בתוך הבועה שלו,
דוגמא מאוד פשוטה היא שאני סגורה בבית שנים רבות והוא מעולם לא הציע לי עזרה..
הוא חוזר מהעבודה וצופה בטלוויזיה ובקושי מדבר.
מעולם לא הראה עניין בעיסוקיי מעולם לא הייתה שיחה על החיים שקשורה אליי..
בפעמים כן היינו מדברים הוא היה מספר על היום שלו בעבודה..
אבי הוא אדם מאוד חסר ביטחון.
אמי חזקה ומחזיקה את כל הבית.. מאבי אינני מרגישה בנוח לבקש משהו גם אם קטן, גם בתור ילדה כל דבר שהיו קשר לבית ספר וכו היה ממש כמו נטל עליו..
יש לי עוד המון מה לחלוק
אבל אני מנסה בגדול לחשוב..
האם כל אלו יכולים לתרום לריחוק אם כי הצורך של להתקרב לגברים ויחד עם זאת לפחד מחוסר יחס ודחייה?
תמיד רציתי קרבה לאבי וגם לפעמים שאני מחבקת אותו הוא איננו מחזיר חיבוק ויושב ובוהה בטלוויזיה..
אני יודעת שזה מושרש שם..
האם יכול להיות שזה באמת משפיע עליי?
כי יש לי חסך רגשי גדול מאבי..אני מודעת לזה.
שלום דניאל.
קשיים רגשיים ובין אישיים, בכלל ובתחום הזוגי בפרט, אכן נוטים להיות מושפעים מקשרי העבר שלנו עם האנשים שהיו משמעותיים בילדותנו, הן גברים והן נשים. השפעה זו נמזגת בדרך כלל בחוויות ואירועים נוספים מתגבשת לבסוף לדפוס היחסים האופייני לכל אחד מאתנו. מאחר ואת מתארת קושי משמעותי בתחום הזוגי, אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי באוריינטציה פסיכודינמית. בטיפול מסוג זה ניתן לעבד את חוויות העבר מקשרים משמעותיים תוך כניסה לניואנסים של החוויות והתחושות בהווה ובעבר, ויצירת חיבורים וקישורים בין השניים. במרבית המקרים, עיבד מסוג זה מביא לשינוי משמעותי בתחושות וביכולת, ומגדיל את טווח החופש והפעולה בקשרים ובהיבטי חיים נוספים.
ליטל
