היי לכם,
ותודה על האפשרות לשאול בצורה אנונימית ומכבדת.
קצת רקע:
אני בסביבות גיל ה 40, נשואה בטוב ואמא לשלושה ילדים.
אובחנתי כ cptsd בעקבות חוויות ילדות טראומטיות, שגרמו לי להרבה דברים(כמו חרדה, דכאונות, דיסוציאציה, חוסר תפקוד בעולם העבודה) ב"ה חל שיפור ניכר כמעט בכל התחומים שהזכרתי בעקבות טיפול טוב שקיבלתי די לאחרונה.
העניין הוא שהטיפול נגמר, (לפני כשנה )ואני מוצאת את עצמי מתקשה ממש להיפרד מהפסיכולוגית. אני מתגעגעת כמו ילדה קטנה... ואז נלחמת עם עצמי לא לכתוב לה משהו...המלחמה עוזרת לאיזה חודש.. ואז מוצאת את עצמי כן כותבת לה...
היא מגיבה בכבוד, אבל אני מרגישה שזה לא במקום...
יוצא שאני טורחת להזכיר לה את קיומי בערך פעם בחודשיים..
פעם זה על ידי מחמאות על הישגים שבזכותה השגתי,
פעם ניסיון לחזור לטיפול בגלל נושא שעלה. (היא תמיד מסכימה לקבל אותי חזרה, אבל זה לא יוצא מסיבות שלא אאריך כאן.)
אציין שחלק מהטראומה הייתה בגלל דמויות סמכות שהיו אמורות להגן עלי, אבל פגעו בי, הבנתי ממנה שהקשר שלי אליה חשוב לי, כי אני רואה בקשר איתה חוויה מתקנת למה שעברתי. בואו נגיד שהאמון שלי בקשר איתה תמיד היה אישיו.
הטיפול נמשך כשלוש שנים.
לפני כן, היה טיפול נוסף שך כחמש שנים, שבדיעבד התברר שרק הרס לי..
הטיפול הסתיים מתוך תחושה שמיציתי, ועם הסכמה שלה, אבל ישנם חלקים שלא טופלו ממש עד הסוף. (היה קשה מידי...)
למעשה לאחרונה מצב רוחי די שפוף, ובא לי פשוט לחזור אליה, להרגיש קצת שוב ילדה קטנה שיש לה דמות אחראית ובוגרת שעוזרת לה.
זה עוזר לי מאד למצב רוח, ולתפקד טוב יותר בעולם העבודה.
אז מה הבעיה?
שזה נראה לי תלותי ומוגזם.
ועד מתי ארצה להרגיש מוגנת על ידי אשליה של דמות בוגרת שמגנה עלי?
לכל אחד יש הרי התמודדויות בחיים...
אז מה בדיוק הבעיה שלי ולמה אני לא משחררת???
מקווה שהצלחתי לתמצת.
מה לדעתכם כדאי לעשות?
תודה רבה מראש!
נ.ב- אשמח מאד אם התשובה לא תיכתב בשבת.
שלום שושי.
נשמע מדברייך שעברת טיפול משמעותי אשר אחד מהיבטים המיטיבים הוא עצם הקשר עם המטפלת. במובן זה, איני רואה כל פסול בכך שאת משמרת את הרצף של הטיפול דרך שליחת ההודעות. כל עוד הדבר מקובל ומוסכם על שתיכן, ומיטיב עמך, לא הייתי ממהרת לקטלג זאת כבעיה. לצד זאת, את מעלה את השאלה האם הצורך בקשר עם המטפלת הוא גם ביטוי לצורך בהמשך והעמקת התהליך הטיפולי, או לצורך ב"עטיפה" צמודה יותר. מאחר שכך, יתכן וכדאי לשקול תיאום פגישה או שתיים עם המטפלת כדי להבין יותר מה את רוצה וצריכה בשלב זה, ומדוע הצרכים מעוררים גם אשמה ומבוכה כזאת. כך, ניתן יהיה אולי לקבל החלטה, לכאן או לכאן, מתוך תחושה שלמה וטובה יותר.
ליטל
.jpg)
