שלום, בגיל 42 ילדתי את ביתי לאחר שנות ציפיה מפרכות לילדים..טיפולי הפריה רבים ונסיונות רבים שבסופו של דבר הביאו לתוצאה המדהימה..לאחר חופשת הלידה רציתי לחזור לעבודה אך לא מצאתי שום סידור לביתי כיוון שכל המסגרות היו תפוסות..יש לציין שיחד עם זאת היה לי גם קשה לעזוב אותה בגיל כ"כ מוקדם..ולהיפרד..לאחר מחשבה החלטתי ללכת לעבוד במעון ביחד עם ביתי וכך גם אוכל להיות איתה וגם להרויח..
עכשיו לאחר כשנה ביתי עוד קצתבת שנתיים ואהיה צריכה לשלוח אותה למסגרת לבד כיוון שלי כבר לא קל לעבוד ביחד איתה וגם בעבודה במעון קשה לי לעבוד..
מצד שני עדיין מאד קשה לי להיפרד ממנה ומרגישה מאד מאד קשורה אליה..גם לביתי מאד מאד קשה להיפרד ממני במיוחד שהייתי איתה שנה שלמה במסגרת..ומרגישה מאד קשורה אלי..
השאלה שלי איך אני עושה זאת באופן שגם לי וגם לה יהיה יותר קל להיפרד???
תודה רבה רבה !!
שלום נעמה.
ראשית, טוב שאת ערה לקושי ולחשיבות הרבה שב"שחרור" של ביתך לעצמאותה, לצד החיבור העמוק ביניכן. לצערי, קשה מאוד להשיב על שאלתך, משום שלא מדבר ב"טכניקה" אשר תקל על שתיכן, אלא באפשרות לאמץ עמדה של אמון וביטחון בכך שה"פרידה" יכולה להיטיב אתכן. כאשר את עצמך תחושי ביטחון בכך ותחווי פחות קושי וחרדה, המסר יעבור אל ביתך וסביר שגם היא תסתגל היטב. לאור זאת, המלצתי אלייך היא לפנות למספר מפגשים של הדרכת הורים אצל אשת מקצוע. במפגשים אלו תוכלי לשים את האצבע, לזהות ולעבד את גורמי הקושי וכך להרחיב את החופש שלך בנושא.
ליטל
