לאחרונה אני נתקלת בכל מיני מטפלים שמציגים את עצמם כ"מטפלים באמצעות קלפים" , מטפלים ב"אמצעות איזון גוף ונפש" וכו'
כמובן שאותם אנשים לא למדו פסיכולוגיה, פסיכותרפיה או קורסים בדימיון מודרך
והשאלה שלי - האם בישראל כל אחד יכול להגדיר את עצמו כ'מטפל' ?
כי הרי, הטיפול עצמו הוא טיפול דומה לטיפול פסיכולוגי
את מגיעה, יושבת על ספה, מולך אדם שמקשיב לך, שמביע אמפתיה
רושם את הדברים, מנסה למצוא איתך פתרונות. על הדרך פותח בקלפים
חובץ פרי או גוזם בריסטול. כל אחד יכול להמציא לו שיטה לטיפול.
אבל האם אין פיקוח על ה'מטפלים' האלה?
האם כל אחד יכול בוקר אחד לקום ולהגיד שהוא מטפל באמצעות קלפי טארוט?
באמצעות ריחות של עשבי תיבול וכו'?
מה לגבי סודיות רפואית או חיסיון כמו שיש לפסיכולוג?
אני מבינה ויודעת שהכי מומלץ ללכת לטיפול אצל פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי או מישהואחר מוסמך שקיבל הכרה ממוסד לימודים מוכר ו/או מהמדינה
אבל מה לגבי שאר המטפלים? איך העיסוק שלהם מתקיים?
שלום אסנת.
את מתפרצת לדלת פתוחה, מאחר ונושא הסדרת העיסוק במתן טיפולים רגשיים נמצא במאבק מזה שנים רבות, בישראל. למרבה הצער, כיום אין חוק האוסר על כל אדם להציע פסיכותרפיה (טיפול בדיבור) ולהציג את עצמו כפסיכותרפיסט, גם אם אין לו כל הכשרה בתחום.
לכן, לצערי, הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך ולמתעניינים בטיפול הוא כפי שציינת, לפנות רק לאנשי מקצוע אשר למדו את מקצועות הטיפול (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, טיפולים באמנות, קרימינולוגיה, פסיכיאטריה) במוסדות לימוד מוסדרים, מתוך הנחה שכפי שלא פונים לרופא אשר הכשיר את עצמו, כך לא כדאי לפנת למטפל אשר הכשיר את עצמו.
ליטל
.jpeg)
