שלום, אני גבר בוגר (אזור גיל40) ומאז שאני בארך בן 16 סובל ממגוון של בעיות נפשיות. עברתי סדרה ארוכה של איבחונים, טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים אצל מגוון רחב של רופאים מומחים, כיום מאובחן באופן רשמי:
Depressive Disorder NOS
Panic Disorder No Agoraphobia
Bipolar Affective Disorder Mixed Part Remis
Personality Disorder NOS - schizoid narcissistic
מטופל תרופתית ובמעקב.
כמו שניתן לראות, אני איש חולה מאוד, רק מה... שאני לא מוצא את עצמי קשור להבחנות הללו. קראתי המון בנושא, ראיתי הרצאות, ואין לי מושג למה איבחנו אותי עם כל הדברים הללו. נתחיל בזה שכן יש לי הפרעת דיכאון, כולל עבר של נסיונות אובדניים ואישפוזים בגלל זה, זה אצלי בארך מגיל 16, ולמרות כל הרופאים והטיפולים שעברתי אני כלל לא מגיב לאף אחד מהם, מה שאומר כנראה שאני לא מאובחן נכון?
עכשיו נעבור להפרעת החרדה, זה התחיל לפני כ 10 שנים לאחר נטילת סם מסוג LSD ובמשך 10 שנים רופאים מומחים ניסו לעזור, רק לאחרונה בעזרת טיפול נוגד חרדה הסימפטומים נעלמו כמאת לחלוטין - אוקי פה לפחות איבחנו אותי נכון והטיפול עובד
הפרעה בי-פולארית, מאובחנת אצלי יחד עם הדיכאון מגיל 18 בארך, רק שאני בספק שהיא מדוייקת או נכונה, אני לא סובל מדאלוזיות ואשליות או מצבים מאניים אחרים, רק מגלים של דיכאון שספק שקשורים לאבחנה אלא יותר לנסיבות החיים, כלומר טריגרים מהחיים מביאים אותי לפעמים למצב של דיכאון ואף מחשבות אובדניות. עברתי מגוון רחב של טיפולים בנושא, כולל טיפול בליטיום, לא הגבתי אליהם.
ואחרון חביב - הפרעת אישיות מוזרה ומורכבת שאין לי מושג מה שאני קשור אליהה. קצת על מי אני, עבדתי במשך שנים רבות בתחום התיירות והמכירות, אני עובד מצויין עם לקוחות, אורחים, ואנשי צוות. אני סובלני, חייכן, יודע להקשיב, ותומך. אני פלרטתן באופי ואין לי בעיה להכיר נשים, אין לי קושי עם מערכות יחסים, אין לי קושי לצאת ולשבת בחברת אנשים, לטייל בטבע, ללכת לקולנוע או כל דבר אחר. אז למה איבחנו אותי עם הדבר הזה?
כמה דברים על עצמי שאולי יכולים לתת רמז:
אני מאמין באלוהים, ואני מאמין שיש לי קשר מיוחד וישיר איתו (אני לא מדבר איתו או רואה אותו).
אני מאמין שאני מיוחד, אבל זה לא משהו שאני מתרברב בו או מספר על זה לאנשים.
אני מאמין שאלוהים רוצה שאני יהרוג את עצמי, זה כבר די הרבה זמן ככה.
יש לי נטיות מיניות קיצוניות (פדופיליה וזאופיליה).
כמו שאמרתי, אני גבר בוגר, מעולם לא פגעתי באיש חוץ מעצמי, מעולם לא הייתה לי בעיה עם חברים או זוגיות, יש לי ילדים (אני גרוש), עד לפני מספר שנים עבדתי וניהלתי חיים תקינים יחסית - אז כן, איכשהו, אני מרגיש מצוקה, אני רוצה עזרה, אבל נראה שהרופאים פשוט לא מצליחים להבין מה לא בסדר בי...
שלום לך.
אבחנות פסיכיאטריות אמורות, בין היתר, לסייע במיקוד הקשיים ועל בסיס זה בהתאמת הטיפול אך כפי שאתה עצמך מזהה, כוחן של האבחנות מוגבל. אבחנות במהותן תמיד מחמיצות את הייחודיות של האדם ושל קשייו המסוימים. לכן, ובפרט לאור ההיסטוריה הטיפולית שאתה מתאר, יתכן והכיוון שיכול לסייע הוא לאו דווקא חידוד ודיוק של האבחנה אלא "זיקוק" של הקושי המסוים אשר גורם לך מצוקה בנקודת הזמן הנוכחית, וניסיון לעבוד סביבו הן ברמה הטיפולית והן ברמה היומיומית. אפשר להיעזר, למשל, בשילב בין טיפול פסיכואנליטי, מוטב אינטנסיבי, לבין שירות טיפולי-שיקומי/טיפול קבוצתי הממוקד בשיפור מיומנויות בין אישיות וכן הלאה. במילים אחרות, להתחיל לחפש כיוון לא מהאבחנה אלא ממוקד הקושי ה"חם" ביותר עכשיו.
ליטל
