שלום ליטל,

לפני כשנתיים התחלתי לעבוד במקום מסוים. פגשתי במספר אנשים ובמיוחד במישהי שפשוט לא סבלה אותי מהרגע הראשון. לאחר זמן מסוים, הדבר נהפך לחרם. אפס דיבורים, אפס אינטראקציה. האנשים מסביב פסיביים לחלוטין והם כמו עדר אחריה. בשלב מסוים, כשהייתי צריכה כבר לסיים את הפרויקט שלי במקום, מצאתי את עצמי משותקת. אחרי החגים כבר לא יכולתי לחזור לעבודה ובטח שלא לסיים את מה שהתחלתי. אני מבינה שהדבר גורם לנזק בלתי הפיך. המנהלת בעבודה יודעת שאני לא מגיעה יותר. אני זרקתי משהו בכיוון של משהו אישי כדי לא להיכנס לתוך הבוץ הזה. אני מפחדת מההשלכות ומזה שאצטרך לשבת ולדבר ולהסביר למה נעדרתי כשבפועל, אני לא יכולה לספר על החרם הזה. לא יודעת איך לתרץ את ההיעדרות הממושכת ובטח לא את חוסר התפקוד. אני בחרדות איומות מכל דבר בערך. לא ישנה טוב, לא אוכלת טוב. מחשבות בלתי פוסקות. אני נמצאת בטיפול ומרגישה שיש הצפה גדולה יותר. עולים אירועים מהעבר וטראומות ישנות שרק מחריפות את המצב. אני לכודה. לא יודעת מה לעשות. אני פוגעת בעתיד המקצועי והאישי שלי אבל גם כלואה.