תודה על התשובה שלך
החלטתי לכתוב למטפלת את מה שהרגשתי ומה שאני צריכה ממנה ואתמול היה טיפול והיא היתה סופר מכילה ובקשה ממני לא לשפוט את עצמי והדברה בכבוד והכירה בכאב ועדיין אני מרגישה ככ רע
הקול הפנימי השופט ככחזק שאני לא שומעת קולות אחרים ולא מצליחה לייצר קול מכיל
אני חסרת סבלנות לעצמי ושונאת ולא מצליחה להכיל את הנוכחות שלי פה
כואב לי ומגעיל לי
אני בוכה המון
רגע אחד בא לי שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי כמו אמא וברגע השני בא לי רק לברוח ולא להיות
רגע אחד באלי להתכווץ כמו עובר ולהתמסר למילים שלה וברגע הבא באלי להתנתק ולא להיות נוכחת או להיות אטומה ומנותקת רגשית או לא מאפשרת לעצמי לקבל את המילים האלה
רגע אחד באלי לצרוח נורא וברגע השני אני שותקת חזק
אני מרגישה ככ מורכבת ולא מובנת ולא מותאמת לעולם הזה
אתמול בטיפול אמרתי לה שאני משוגעת אז היא אמרה לי שאם אני משוגעת אז גם היא משוגעת
וכעסתי כי היא באמת לא משוגעת היא מטפלת כבודה וחכמה ומקצועית ואני זאת שתקועה עד תהום בבעיות שמונעות ממני לתפקד
איך היא יכולה להגיד לי את זה?
בנוסף יכול להיות שרציתי שהיא תגיד לי שהיא רואה כמה כואב וקשה לי וזה יכול להראות ולהחוות כשגעון אבל היא יודעת שזאת מחלה וכאב עמוק ואני לא משוגעת
זה כבר נשמע הגיוני יותר
אוף אני בוכה גם עכשיו
אני מרגישה ככ מורכבת ואני באמת לא מבינה איך אפשר לאהב אותי בכלל
שאלתי אותה בסוף הטיפול אם היא עדין אוהבת אותי למרות שאני חופשת ככ הרבה חלקים שחורים ומתנתקת מהקשר פעם ביומיים כשאני מרגישה סכנה והיא אמרה שהיא אוהבת אותי מאד ושהיא משוגעת עליי( מילים שלה)
אני לא מצליחה להבין איך אפשר לאהב אותי ליטל
וכואב לי פשוט כואב לי נורא
שלום לך.
את מתארת חוויות עמוקות ומייסרות, ואת האופן האמיץ בו את מביאה אותן לטיפול. על כל דבר מהדברים שכתבת חשוב וצריך להתעכב, לעבד, לתת מקום ומתך הכרה בעמק ובחשיבות אני מסתפקת הפעם בלומר שקראתי, שמעתי, ואני מחזקת אותך מכאן.
ליטל
.jpg)
