חברה טובה שלי כבר מספר חודשים בתקופה לא טובה- מצבי רוח משתנים, תסמינים דכאוניים, דימוי עצמי די נמוך ומתארת תחושת בדידות (מצד שני, היא מוקפת אנשים ביומיום ויש לה סביבה אוהבת ממה שאני יודעת) בנוסף, היא הרבה פעמים מפרשת משפטים שאני אומרת לה בצורה אחרת לגמרי ממה שהתכוונתי ויש לי תחושה שהפרשנויות השונות האלה הן מול עוד אנשים בחייה, ממה שאני מרגישה מולי זה עושה לה ממש לא טוב...
שיתפתי אותה שאני חושבת וממליצה לה מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי ולעזור לעצמה לצאת מהמשבר הזה- היא מראה קצת רצון, אך לצד זה- ייאוש גדול מהמצב והחיים וחוסר עיניין בלרצות שיהיה לה טוב כרגע..
רציתי לשתף מישהו מהמשפחה שלה בזה אבל היא מסרבת בתוקף ואומרת שהיא אחראית לעצמה (היא בת 24), קשה לי לראות אותה ככה במצב המיואש הזה..
די אובדת עצות מול זה, בינתיים ממשיכה לנסות לשכנע אותה ללכת לטיפול.
שלום מרים.
ראשית, את עושה הרבה. את תומכת, מעודדת ולא מבקרת את חברתך על מצבה, ובכך את מפיגה, ולו במעט, את היאוש והבדידות הנלווים לדיכאון פעמים רבות. התרומה שלך בה, כנראה, מכפי שנראה על פני השטח. מעבר לכך, את עושה נכון כשאת מעודדת אותה לפנות לטיפול. לא קל לצאת לבד ממצב מתמשך של דיכאון ובמצבים אלו, ככל שמקדימים לפנות לעזרה מקצועית כך קל יותר לשנות ולעבד את הגורמים לדיכאון. לאור זאת, אני מציעה להמשיך בדיוק מה שאת עושה ולהסיף לכך ניסיון לשאול אותה מה מקשה עליה לפנות לטיפול. אם הקושי הוא בין היתר איסוף הכוחות לאיתור מטפל.ת- עזרי לה בכך. אם הקושי הוא חוסר אמון, נסי להזכיר לה כי קיים גוף מחקרי רחב שתומך ביעילות הטיפול הפסיכולוגי, ושאין מה להפסיד.
ליטל
