הבעיה היא שכרגע אני בסדר. נכון לרגע הזה, לנקודה הזו בזמן אני בסדר. אני מרגישה סבבה. לא רע לי ואני לא סובלת. כרגע זה נראה לי טיפשי להתחיל טיפול. אני לא בטוחה מה להגיד או להסביר למה בכלל הגעתי. אבל אני יודעת שמתישהו, אולי בעוד שבוע, אולי שבועיים אולי אפילו חודש אני אפול שוב. אני שוב אכניס את עצמי למצב שבו הכל אפל וחסר טעם. אבל השלב הזה יעבור ושוב נחזור לאותה נקודה. למה לי ללכת לטיפול, לקחת משאבים שאחרים צריכים אם לא בטוח שאני בכלל צריכה? לא חבל על הזמן והכסף? לא עדיף להישאר ככה? יש בי חלק קטן שחושב שאולי זאת הייתה הפעם האחרונה, שאולי זה לא יקרה שוב או שאולי אחרי כמה שנים אני כבר אדע להתמודד עם עצמי יותר טוב.
בגלל שאני בסדר כרגע, בגלל שאני לא מרגישה רע, למה להתחיל טיפול? לאיזו מטרה? אני לא יודעת בוודאות שזה יקרה שוב.
אולי אני בסדר כמו שאני, אולי אני סתם מגזימה בתגובות שלי. אולי אני מתלוננת סתם.
האם כדאי לי להתחיל טיפול שלא בטוח שהוא הכרחי?
שלום לך.
אם אני מבינה נכון, את נעה לאורך תקופה ארוכה בין מצבי גאות ושפל, אשר מחליפים זה את זה. מפרספקטיבה זו, פנייה לטיפול דווקא כשיש יותר כוחות היא רעיון טוב- טיפול דורש משאבים וכניסה אליו כאשר יש כאלו מאפשרת עבודה טובה ולעתים גם מניעת גלישה למשבר אשר "יצדיק" את הפנייה לטיפול- ובפרט לאור הספקות שלך לגבי המידה בה "מגיע לך" טיפול. לצד זאת, כדאי לזכור שאמביוולנטיות כלפי פנייה לטיפול יכולה לנבוע מגורמים נוספים שביניהם פחד משינוי, קושי לגעת באזורי נפש מסוימים, חשש מיצירת קשר ועוד, כך שכדאי לנסות ולבחון אילו עוד גרמים משפיעים על ההתלבטת שלך.
ליטל
