אני מרגישה סוף העולם
כאילו שבשבועות האחרונים כל הסימפטומים של לפני הטיפול חזרו (חרדות, בלבול, תחושת חוסר שייכות לעולם, זרות, ניכור, אימה, בדידות נוראה, ערפל, תהום, התקפי חרדה , התקפי חוסר אונים.... מועקה תמידית, ריקנות אינסופית....)
דברים שעם הטיפול קצת נחלשו
אין לי קצה חוט מה הסיבה/ ות וזה לא שעלו תכנים קשים בטיפול
מרגישה כל כך נורא , כאילו שכל קליפת ההגנה שקצת קיבלתי עם הטיפול התקלפה לגמרייי
ממש ברמה שהספקתי לשכוח איך זה להרגיש גם טיפה חוזק
ואני שוב "אני המקורית" בדיוק כמו לפני ובתחילת הטיפול . מהלכת בתחושה תמידית נוראההההה מאוד, תחושת מוות, כליה וסוף, תחושה חשופה , מנוכרת, מאוימת, לא שייכת לשום דבר ואף אחד, חרדה תמידית מרחפת, ריקנות תהומית, הכל סביב מרגיש זר, חסר משמעות, ושאין אף אחד בעולם הזה . אף לא אחד! שיכול לעזור, לתת ביטחון, משמעות, לנתב,
קשה לי להסביר בכלל,
תחושה של גופה
חיה אבל מתה
ריקה
זרוקה בצד הדרך
נמצאת בעולם מקביל, אחר מכולם.
כלום לא רלוונטי
תחושת חוסר תכלית ותקווה ושמה שיכול להיות זה רק רע
בלתי נסבל
ואני לא מצליחה לראות / להרגיש אחרת
חרדה
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על התחושות הקשות.
הדרך הטיפולית היא דרך ממושכת ומאתגרת, אשר אף פעם אינה מתקדמת בקו ישר ורצוף אלא כוללת גם פיתולים ונסיגות. נסיגה ועלייה במצוקה עשויות לנבוע ממגוון רחב של נושאים: עליית תוכן מכאיב (במודע או לא במודע), פחד משינוי (גם אם חיובי), תגובה לכשל כלשהו בקשר הטיפולי, ביטוי של חוויה נפשית מסוימת אשר מנסה לחלחל אל המודעות ולזכות לעיבוד. לכן, הדבר החשוב הוא לא להיבהל מהקושי, למרות הסבל, ולהשתמש בטיפול כדי להקנות לו משמעות. בדרך כלל, כאשר המשמעות מתבררת הכאב פוחת.
ליטל
