שלום דנה.

אני שומעת את כאבך ואת התקווה לאוויה משפחתית נינוחה וקרובה יותר. כצעד ראשון, אני מציעה לנסות ולשאול את עצמך מה פשר הצורך של ביתך באותן התנהגויות של בידול. האם זו דרכה לבטא כעס? לשמור על עצמה מפני קרבה יתרה? להתמודד עם פער בתפיסות העולם שלה ושלכם? זו נקודה משמעותית משום שבהתאם אליה אפשר יהיה לנסות ולחשוב הלאה. במידה והתשובה אינה ידועה לך, יתכן וכדאי לשקול שיח ישיר על כך עם ביתך. למשל, אם הבידול הוא ביטוי לכעסי עבר שלא עובדו ולא דוברו, יתכן ושיח ישיר ימתן את הצורך בבידול ובהפניית הכעס כלפי האח הצעיר. כמו כן, אם תביעי התעניינות וניסיון להבין אותה, ולא רק בקשה לשינוי ההתנהגות, יתכן ושיתוף הפעולה וההיענות יהיו רחבים יותר.

מעבר לכך, כדאי להבחין בין התנהגויות שהן לגיטימיות אך פחות נעימות לך (למשל, התבודדות עם בן הזוג) לבין התנהגויות בלתי לגיטימיות שמערבות פגיעה בבן משפחה אחר. בעוד שלגבי הראשונות כדאי להביע עמדה של בקשה/הבלגה (בהתאם להקשר הרחב יותר של היחסים וההבנות לגבי גורמי הבידול), לגבי פגיעה באח הצעיר כדאי להעמיד גבול ברור. 

מעבר לכל האמור, נשמע מדברייך שעמדתה של ביתך מטרידה אותך ושאולי כדאי להשתמש בה כפתח דווקא להתקרבות ושיפור היחסים, אם יש בכך צורך, ולא להסתפק בבקשה לשינוי התנהגותי. ניתן לפתוח שיח ישיר עם ביתך, להתייעץ בנושא עם איש מקצוע שיסייע לך לחדד ולעבד את תחושתך ואפילו לפנות למספר שיחות ייעוץ משפחתיות/שלך עם ביתך- כל אלו יכולים להוות הזמנה לחשיבה משותפת והידוק הקשר.

ליטל