היי,
תודה מראש על ההקשבה והזמן.

אני סטודנטית בעיר מרוחקת מהעיר שבה אני גרה, גרתי בדירה שהיו לי בה הרבה בעיות, אני מתמודדת עם בעיות כספיות בנוגע ללימודים והשכר גירה וזה דבר שמאוד מטריד ומדאיג אותי, גם מב יהיה שנה הבאה וכו'... אנחנו באים ממשפחה מעוטת יכולת לצערי וזה מאוד משפיע עליי פיזית ונפשית.
הלימודים מאוד מעניינים אותי ואני שמחה על התחום שבחרתי (הייתה לי שאיפה כמה שנים ללמוד תואר מסוים בירושלים שמרוחקת ממני והיו המון קשיים בדרך ובסוף הצלחתי בניגוד למה שעולם חשבו) אבל כרגע אני מרגישה קושי גדול.
לא מבחינת החומר, אני יכולה להנות ממנו והוא יעניין אותי וקורסים מסוימים אפילו קלים,
אבל כשזה מגיע למטלות, לסיכומים במהלך השיעור ובכלל ללמוד לקראת המבחן אני לא מסוגלת!
אני לא יודעת מה הבעיה שלי, אני רוצה! באמת שכן, אבל לא מצליחה להחזיק את עצמי ואז יוצא שאני נמרחת במיטה רוב היום ונכנסתי לדכאון כי אני כל כך רוצה להצליח ואולי זה הפחד מהכשלון מוביל לחוסר מוטיבציה בפועל.
כשצריך להתחיל ללמוד וגם בשיעורים קשה לי לאחוז ראש.
יש לי בעיות קשב וריכוז ואני לוקחת אטנט וזה עוזר לי מבחינת ריכוז ועדיין אני לא מצליחה לפתוח את המחברת.
אני אפילו לא מנסה, זה לא שעשיתי מועד אחד ונכשלתי אז אני עושה שוב- אני מלכתחילה נגשת ישירות למועד ב'
קל לי ללמוד כשמופעל עליי לחץ, אני לא מצליחה להפעיל את עצמי.
אני מרגישה הרבה פעמים מאחור.
סמסטר א' עברתי בהצלחה אבל עדיין עם קושי גדול ואף אחד לא מבין את ההתמודדות שלי כי יש תוצאות וזה מה שחשוב...

הייתי בדכאון עמוק שנתיים קודם ויצאתי ממנו. אני לא חושבת שאני בדכאון בתקופה הזאת של החיים שלי- יש לי רגעי שמחה, רצונות וחלומות וגם עצב כמו כל בן אדם רגיל, אבל אולי זה משהו סמוי שאני אפילו לא מצליחה להבחין...
אשמח מאוד שתעזור לי בהבחנה.
אם היה לי כסף הייתי הולכת לפסיכולוג, אני חושבת שזה היה עוזר לי אבל אין לי שום אפשרות לממן את זה, חשבתי לנסות דרך הקופ"ח אבל אני לא רוצה שהמשפחה שלי תדע זה לא שאני לא מוכנה לדבר, פשוט אין מי מהמשפחה שלי שישמע ויקבל את זה בעין יפה.. אנחנו קצת עם דעות פרימיטיביות במשפחה אז אני מאוד נמנעת מלדבר על נושאים נפשיים כאלה, לא יצא מזה טוב (ניסיתי פעם ולא נגמר בטוב).

מודה לך מאוד.