בן זוגי מזה שנתיים, סיפר לי בערך לפני שנה שהייתה לו תקופה לפני כמה שנים שבה התחילו לו התקפים של פאניקה, הרבה מחשבות שווא ותחושות קשות כנראה עקב שינוי כלשהו שקרה בחיים שלו. היה אצל פסיכולוג שאיבחן כ״פאניקה״ והתחילו טיפול תרפי בנוסף לכדורים ואחרי תקופה זה חלף. בכמה חודשים האחרונים לאור עוד שינוי גדול בחיים שלו, ההתקפים חזרו. למרות שבפועל הכל ממש ההפך, פתאום הכל נראה לו רע ולא טוב, שחור ובלי מוצא.
כולל אני. הוא נכנס ללחץ גם מהמערכת יחסים שלנו לפעמים וכמעט לקחנו הפסקה/כמעט נפרדנו כבר בגלל זה ובגלל הקושי שלו להתמודד עם הכל למרות שבמילים שלו אני ממש לא הבעיה ולא עושה משהו שמטרגר אותו ישירות.
ממש לאחרונה חזר שוב לכדורים, התחיל טיפול עם פסיכולוג אחר שלא כל כך עזר ומאז הכל תמיד בירידות ועליות. שבוע שהכל וואו וורוד והכל בסדר ותחת שליטה ומרגיש נפלא, ואז מגיעה נפילה ושוב תחושות, שוב מחשבות רעות ושחורות ושוב חרדה.
אני תמיד דואגת להקשיב, לא לשפוט, להכיל, לתמוך, לחזק, לדאוג שלא יזניח את הטיפול והכדורים וכמה שיותר לעשות לו מצב רוח טוב וכיף, אבל מה עוד אפשר לעשות בתור בת זוג שחווה וחוטפת ״קו אש ראשון״ את כל המצבים האלה שלו? זה חוסר אונים מטורף, אני ממש לא רוצה לעזוב אותו ולא רוצה להיפרד בגלל תקופה קשה בחיים שלו. להפך- אני עושה ואעשה שמיניות באוויר כדי שרק ירגיש יותר טוב ויחזור לעצמו. הוא אהבה גדולה שלי וקשה לי לראות אותו ככה ועוד יותר קשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו ומאוד מאוד קשה לי להתמודד עם זה שאני אחד מגורמי החרדה שלו. מה אוכל לעשות עבורו? איך נכון להתמודד עם המצב? לפעמים גם לי קשה להכיל את הסיטואציה. אשמח לעזרתכן.ם המקצועית