בשנתיים האחרונות בעקבות פרידה צפו אצלי מלא רגשות שליליים, זכרונות כואבים מאד מהעבר. בעקבות זה לוקחת ציפרלקס (נכנסתי להמון חרדות ושיפוט עצמי והמון כעס ותסכול יוצא ממני ללא שליטה. יכולה לבכות בלי סוף ברמה של חוסר תפקוד) ואני בליווי אצל מלווה אישית.
רציתי לדעת למה זה קורה? ידוע לי שיש אנשים שהם יותר רגישים כמוני אבל מאד מסקרן אותי למה דווקא חוויות עבר שזכורות לנו לרעה פורצות החוצה במצבים שהחיים מאכזבים אותנו (כגון פרידה/אובדן).
עם הקאוצרית הגענו למסקנה שזה כנראה קשור לחוסר תחושת השייכות ואנחנו מנסות לבנות את השייכות והביטחון העצמי שלי מחדש. אבל האם זה קשור לזה שהנפש דורשת זווית ראייה אחרת לדברים? לדוגמא, אמא שלי ניסתה להתאבד כשהייתי בגיל ההתבגרות ולקחתי את זה נורא קשה ולאחרונה אני נורא כועסת עליה ומאוכזבת ו״לא מתה עליה כרגע״ כאילו אני אותה הילדה בת ה20 שהייתי (אני בת 31) מה שמצער אותי כי במוח אני מבינה שכמוני- היא עשתה את ההכי טוב שלה. למרות שההכי טוב שלה מאד פגע בי אז. אני מנסה לשחרר את הרגשות ומוצאת בהן חרדות וקושי לשחרר ולהתגבר. מה שמצחיק, שהתגברתי על זה כבר פעם ובאמת המשכתי הלאה בקלילות ושמחה, בגלל זה מוזר לי שהכל ״התפרץ״ שוב. אני כמעט שנתיים בתוך התהליך הרגשי הזה.. מן מוצאת קושי לשחרר מהאגו כי אני מפחדת להפגע ולהפתח.