קראתי לא מזמן פוסט על התנהגות מינית לא מותאמת בין אחים וזה הציף אצלי הרבה דברים..
אני די בטוחה שקרו דברים לא בסדר ביני ובין אחי הגדול (יש בינינו הפרש של 4 שנים). אבל הזכרונות שלי נורא מעורפלים לגבי זה ואני לא תמיד בטוחה אם הם בכלל אמיתיים או שדמיינתי אותם.. (מה שאני חושבת שזוכרת קרה סביב גיל 6)
אני כבר נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית כ-3 שנים בגלל עניינים אחרים, של חרדות דכאונות וקשיים חברתיים (חלקם כן קשורים גם לאחי- הוא סבל מבעיות נפשיות אחרות שגרמו להתפרצויות זעם קשות ואלימות שלו בבית. כיום אנחנו לא בקשר כבר כמה שנים, והוא ניתק קשר גם מהוריי. אני בת 25 כיום)
כבר כמה פעמים יצא לי לתהות אם לשתף על כך בטיפול, אבל אני לא בטוחה אם זה יועיל, וגם לא נראה לי שזה נחשב ממש פגיעה מינית.. אני לא בטוחה אם היה שם אלמנט של כפייה, נראה לי שבעיקר לא ממש הבנתי מה קורה ומה המשמעויות של זה. ובגלל שאני לא בטוחה שהזכרונות אמיתיים זה מוסיף עוד רובד של בלבול...
ואני מפחדת שלהעלות את זה בטיפול סתם יציף אותי ויבלגן לי עוד יותר את החיים.. וגם מפחדת שהפסיכולוגית שלי לא תדע איך להתמודד עם זה.. ושזה יציף המון כעס על אמא שלי, שכרגע היא דווקא עוגן משמעותי בחיים שלי..
ובכללי יש לי מספיק קשיים שמשפיעים עליי בצורה יותר "מיידית" בהווה, אז נראה לי עדיף להתמקד בהם ולא בדברים מהעבר שלא בטוח שבאמת משפיעים
שלום דר.
אני שומעת את החשש שלך, ואת התהייה האם ניתן לשאת את הרגשות שיעלו במידה ויפתחו ויעלו עוד דברים ונושאים בטיפול. אני מבינה את החשש ולצד זאת, גם ההחזקה של הדברים מתחת לפני השטח צורכת אנרגיה ומשפיעה באופנים שונים על הנפש ועל החיים. לאור זאת, אני חושבת שכדאי לשתף את הפסיכולוגית שלך בכך שיש לך התלבטות לגבי העלאת נושא מורכב בטיפול, גם אם בשלב ראשון לא תשתפי אותה בנושא עצמו. עצם השיח על החשש יכול לסייע לך בקבלת ההחלטה כיצד להתקדם, ובחיזוק הקשר והאמון ביכולת של המטפלת לשאת גם נושאים מורכבים.
ליטל