הי,
בת 35, רווקה, גרה עם שותפה , מרגישה מאוד בודדה ובדיכאון שרק מתגבר כבר תקופה מאוד ארוכה.
אני לא עושה שום דבר לבד בגלל חרדות- גם הליכה למכולת קרובה ומוכרת מצריכה ממני מאמץ רב.
הייתי 10 שנים בטיפול פסיכולוגי שהסתיים לפני שנה וחצי. הפסיכולוג העלה את נושא הסיום והחליט סופית לסיים אחרי 3 פגישות אחרונות. בכל פעם שנושא זה הועלה במשך השנים הייתי נכנסת לדיכאון וחרדות שלא אצליח לבד ואני מפחדת משינויים ולכן אף פעם לא עזבתי. רק המחשבה הכניסה אותי ללחץ ולחרדות.
ידעתי ואכן צדקתי שהמצב רק יילך ויחמיר לאחר מכן. מאוד פחדתי כי הרגשתי שלא רואים אותי- איך אפשר לסיים שאני בתקופה כזאת נוראית??
בפגישות סיום ניסיתי למצוא פסיכולוג אחר אבל ללא הצלחה. הלכתי למטפל בשטיפה אנרגטית ולאחר מכן התחלתי אצל קואצ'רית.
אבל.. אני לא מרגישה שזה באמת עוזר וגורם לי לקום ולעשות דברים. אני חסרת אנרגיה, בוכה מלא ומאוד כועסת ומאוכזבת מעצמי שאני לא מצליחה. יש ימים שבהם אני מצטערת שהתעוררתי.
אין לי כוחות ללכת לטיפול דינמי שוב, מרגישה שכבר הכל נאמר...
חשבתי ללכת לטיפול קבוצתי בעמותת רקפת אבל זה מאוד גדול עליי עם החרדות...
מה עושים? לאיזה טיפול עליי ללכת? לא רואה אור בקצה המנהרה.
נ.ב אני סובלת בנוסף מכאב כרוני ונוטלת נורטילין בהמלצת נוירולוג (בעבר נטלתי בעקבות פגישה עם פסיכיאטרית).
תודה
שלום לך.
מאחר ואת מתארת הן מצוקה והן קושי משמעותי בפן התפקודי, מציעה בשלב ראשון לפנות להתייעצות עם פסיכיאטר לגבי טיפול תרופתי. לא פעם, הטיפול התרופתי מביא להקלה ברמת החרדה אשר מאפשרת גם שיפור של התפקוד וגם שימוש אפקטיבי יותר בתהליכים טיפוליים. במסגרת הייעוץ הפסיכיאטרי תוכלי לקבל גם המלצה לטיפול המתאים עבורך ביותר. במקביל, מאחר וכבר ניסית טיפול פסיכודינמי ללא הטבה משמעותית, מציעה לשקול פנייה לטיפול באוריינציה קוגניטיבית-התנהגותית אשר מתמקד בהקניית כלים פרקטיים להרגעה עצמית וויסות החרדה. כמו כן, במידה והחרדה איינה מאפשרת לך לעבוד, ללמוד או לתפקד, מציעה לפנות לטיפול באוריינטציה שיקומית, אשר יתמקד בשיפור התפקוד בהיבטים בהם את חווה קושי משמעותי.
מה שחשוב הוא לנסות ולא לשקוע לתקופה של היעדר עשיה וטיפול, כדי לא לקבע את המצב
ליטל
