שנה שעברה הייתה שנה מצויינת, עברתי הרבה בחיים, בריונות, גם מצד תלמידים המורים ביסודי, איכשהו עברתי את תקופת בית הספר בשלום ובתיכון החיים שלי התחילן להסתדר. התגייסתי ליחידה קרבית, הייתי נמושה לגמרי, בוכה ברבה ולא הייתי מסיים מסעות, אני מתבייש בזה, גם נפצעתי במהלך הטירונות והגאווה היחידה דאני לוקח משם היא שלמרות כל זה סיימתי שירות קרבי כלוחם. בגלל כל האירועים האלה שמתי לב שממש קשה לי בסיטואציות חברתיות, וזה בא והולך לפי תקופות אז אני מנסה למנף את התקופות הטובות יותר שיש לי מבחינה נפשית, שנה שעברה הייתה מצויינת, התחלתי ללמוד את המקצוע שאני חולם עליו, נכנסתי לזוגיות בפעם הראשונה בחיים שלי ואז הגיע הקיץ בסוף הסמסטר השני, עזבתי את המלגה שהייתי בה בגלל בעיות עם הבניין שגרנו בו ככפר סטודנטים, נפרדתי מהחברה כי זה לא התקדם לשום מקום, ולא הרגשתי שרע לי למרות הכל. עד המלחמה. שירתתי במילואים קרוב ל200 יום במצטבר בשני סבבי מילואים ביחידה רפואית בעזה, לא מרגיש שהייתי סטודנט בכלל השנה ואיכשהו אני עדיין מנסה להחזיק את הראש מעל המים... מאז אני בירידה מטורפת במצב רוח, לא מצליח להירדם בלילה, לא מצליח ללמוד, אין לי מושג איך אני מסיים את השנה הזאת, מת לבכות אבל לא מצליח... ביקשתי פסיכולוג מכללית לפני חודש ועדיין לא קיבלתי תשובה. מה אני עושה?
.jpg)
