בוקר טוב,
אני מוצאת את עצמי מגיבה בתוקפנות רבה, במיוחד מילולית לא פשוטה כלפי המטפלת. נאמרות מילים קשות שלא בהכרח משקפות את מה שאני מרגישה וחושבת באותו רגע.
כשיש רגע מורכב בטיפול, אני מסתגרת בתוך עצמי ונמנעת מלשתף ולדבר ובמקום אני יורה מילים קשות ואולי פוגעניות.
בפגישה האחרונה אמרתי משהו שלא התכוונתי אליו. היא הרגישה מאוימת. ממש מאוימת עד שהיא רצתה כמה פעמים להפסיק את הפגישה. התחננתי שנמשיך לדבר וננסה להבין. ניסיתי להתנצל. זה עשה לי רע מבפנים. בעיקר לפגוע בה ולהבין שהיא מפחדת להיות בנוכחות שלי. לא רציתי לפגוע בה ש היא כל כך חשובה בשבילי. היא יקרה לי.
אני יודעת שיש דברים שמפעילים אצלי כעס ותוקפנות. בעיקר סביב נושאים מסוימים. זה כבר עלה בעבר.
אני חוששת מאוד שתחליט לסיים על זה את הטיפול במקום שתעזור לי לנסות לפרק את זה.
מה אני יכולה לעשות כדי לדבר ללב שלה כדי שלא תרגיש מאוימת? שתבין שאני אפילו לא חושבת שהמילים היו מכוונות אליה? איך אפשר לרכך אותה? אני לא רוצה להפסיק את הטיפול דווקא עכשיו.
שלום נעם.
ראשית, חשוב שאת מבינה מתי ומדוע מתעוררת אצלך תוקפנות, וכיצד היא משפיעה על הצד השני. אני שומעת ומבינה את החשש מהשלכות התוקפנות, אך נדמה לי שאין מתכון ל"ריכוך" אלא רק דיבור ישיר וכנה, ונכונות לקחת אחריות על אופן התנהלותך, כך שהמטפלת תרגיש בטוחה דיה בכדי להמשיך לעבוד איתך. למטפלים שונים יש גבולות ומגבלות שונים, ולכל מטפל יש גבולות אדומים ויכולת הכלה שונים. בנקודה זו נשמע לי שהדבר הנכון לעשות הוא לראות איפה המטפלת עומדת, ולבדוק מה אתן יכולות לעשות כדי להמשיך לעבוד יחד באופן שישמור ויכבד את גבולותיה אך בו זמנית יתן מקום לכעס ולקושי שלך.
ליטל
