שלום רב, אני אמא ל4 ילדים מקסימים בני 27. 25. ותאומים בני 21 אני לא מצליחה לתקשר איתם בצורה נכונה, ובמיוחד עם שתי הבנות הגדולות, כל שיח מרגיש להן שאני שופטת או שהוא מתלהט ומתמסמס. לאחרונה ביתי בת ה25 אמרה לי שהיא מרגישה כאילו אני קווצרית שלה ולא אמא שלה . מצד אחד היא מצפה שאגיד לה את מה שיש לי וכשאני מנסה לומר את מה שיש לי היא מתעצבנת ולא רוצה לשמוע ומיד מגיבה שאין לה כח לחפירות או "לשיחות מסוג זה"
אני מאוד מתוסכלת וכואבת ממערכת היחסים ומכך שאני באמת לא יודעת כיצד לנהוג ואיך להתקרב אל בנותיי...חשוב לי לציין שגדלתי בבית יציב אך אמי הייתה אישה קשה מאוד ושמעולם לא שוחחה איתי , אלא השיחות היו מאוד שטחיות. ויותר משימתיות.
אני אישה מודעת מאוד שעברה תהליכי התפתחות וגם לומדת המון קורסים התפתחותיים, מערכת היחסים עם ילדיי חשובה לי.
כואב לי לשמוע את מה ששמעתי מביתי ועוד יותר כואב לי שקל לה ולאחותה לתקשר טוב יותר עם בעלי- אביהן. (מצד אחד זה גם משמח שהקשר טוב איתו)
אשמח לעיצה מה עליי לעשות וכיצד אוכל להתקרב ולתקן את התקשורת